פ"ל 429-01-22

תקציר

הנאשם הורשע בעבירות נהיגה, לרבות נהיגה בזמן פסילה, ובעבירות ביטוח. מהעובדות עלה כי הנאשם נהג בשטח עפר סמוך לכביש, למרות שנפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה. לנאשם עבר של עבירות תנועה והוא מעולם לא החזיק ברישיון בתוקף. המדינה ביקשה לגזור עליו עונש חמור בשל חזרתו של הנאשם לפשע ואי כיבוד החוק, וביקשה לגזור עליו 20 חודשי מאסר בפועל ו-5 שנות פסילה. ההגנה טענה להקלה בעונש, תוך ציון נסיבות אישיות, וביקשה עונש של 7-12 חודשי מאסר. בית המשפט, בהתחשב בחומרת הנהיגה בזמן פסילה וברקורד התעבורתי העשיר של הנאשם, קבע טווח ענישה של 6-15 חודשי מאסר בפועל ו-6-60 חודשי פסילה. בית המשפט ניתח את הנסיבות וציין את הכחשת הנאשם את האישומים, חוסר האחריות וחוסר היעילות של עונשיו הקודמים בהרתעתו. באיזון עם נסיבותיו האישיות, גזר עליו בית המשפט 9 חודשי מאסר בפועל, 36 חודשי פסילה והפעלת 7 חודשי מאסר מצטבר בגין עבירה קודמת. בית המשפט גם הטיל עליו 8 חודשי מאסר על תנאי והורה על הפעלת 12 חודשי פסילה על תנאי. לנאשם יש זכות ערעור תוך 45 יום. גזר הדין נועד לאזן בין ההרתעה לבין מצבו האישי של הנאשם, המשקף את חומרת עבירותיו.