תמ"ש 40568-01-22

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין תמ"ש 40568-01-22 פלונית נ' פלוני ואח' פסק דין זה, שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחדרה, מכריע בטענות התובעת לחוב כספי בסך 90,000 ש"ח נגד הנתבעים, בני זוג לשעבר, כאשר התובעת היא אמה של הנתבעת 2. עיקר המחלוקת נסובה סביב תוקפו של שטר (המחאה) שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, בטענה כי ניתן כבטוחה לפירעון הלוואות שנטען שניתנו לנתבעים. **1. עיקר טענות התובעת:** * התובעת טענה כי הלוותה לנתבעים סך כולל של 90,000 ש"ח. * לטענתה, השטר הנדון ניתן כבטוחה לפירעון הלוואות אלו. * בתחילה, טענה התובעת כי השטר ניתן להבטחת הלוואה אחת על סך 90,000 ש"ח משנת 2018. * בהמשך, שינתה את גרסתה וטענה כי מדובר בשתי הלוואות: הלוואה בסך 50,000 ש"ח משנת 2008 לצורך רכישת בית, והלוואה בסך 40,000 ש"ח משנת 2016 לצורך רכישת רכב וניתוח פלסטי. * התובעת טענה כי הנתבעת חתמה על השטר, וכי חתימתה מחייבת את הנתבע מכוח מערכת היחסים ביניהם ובהתבסס על דיני השליחות, כשהשטר נמשך מחשבון משותף. **2. עיקר טענות הנתבע:** * הנתבע הכחיש כל חוב כלפי התובעת, טען כי לא חתם על השטר ולא מסר אותו. * לטענתו, התובעת עשתה יד אחת עם בתה (הנתבעת 2) על מנת לגזול ממנו כספים. * הנתבע טען כי הנתבעת גנבה ממנו פנקס המחאות ועשתה בו שימוש שלא כדין. * הנתבע צירף דוגמת חתימה שלו, לטענתו אינה תואמת את החתימה על השטר. * הנתבע העלה טענות הנוגעות למועד משיכת ההמחאות, וטען כי ההמחאות הקודמות לשטר נמשכו בשנת 2019, דבר המצביע על כך שהשטר לא ניתן כבטוחה להלוואות הנטענות. * הנתבע העלה טענת התיישנות לגבי החוב הנטען. **3. ניתוח משפטי והכרעות בית המשפט:** בית המשפט בחן את מכלול הראיות והטענות והגיע למסקנות הבאות: **א. אי הוכחת מתן ההלוואות:** * **הלוואה בסך 50,000 ש"ח משנת 2008:** * **היעדר תיעוד:** בית המשפט קבע כי לא הוצג כל תיעוד מוצק להעברת סכום זה, לא כהעברה בנקאית ולא כהעברה במזומן, למרות שהתובעת הפנתה למסמכים כראיה. * **גרסאות לא סדורות:** הגרסאות בנוגע למועד ואופן העברת הכספים היו סותרות ולא תואמות, הן בין התובעת לבעלה והן ביחס לנתבעת. * **חזקת המתנה:** בית המשפט החיל את "חזקת המתנה", הקובעת כי העברת כספים בין הורים לילדים, במיוחד לצורך שיפוץ בית או תמיכה ראשונית, נחשבת למתנה אלא אם הוכח אחרת. הנטל להוכחת מתן הלוואה ולא מתנה מוטל על התובעת, והיא לא עמדה בו. הטענה שהכספים ניתנו לצורך שיפוץ מחזקת את ההנחה שמדובר במתנה. * **העדר דרישת פירעון ושיהוי:** לא הוצגו כל ראיות לכך שפירעון ההלוואה נדרש משך השנים הארוכות שחלפו, דבר המלמד על שיהוי, ויתור או זניחת העניין. טענת ההתיישנות, על אף שלא נידונה לגופה, מקבלת משנה תוקף לאור היעדר הוכחת קיומו של החוב. * **הלוואה בסך 40,000 ש"ח משנת 2016:** * **תיעוד העברת סכום, אך לא הוכחת הלוואה:** בית המשפט קיבל כי הוכח כי סכום זה הועבר, אך קבע כי גם במקרה זה לא הוצגה כל ראיה שתערער את החלת "חזקת המתנה". * **העדר תנאים והעדר דרישת פירעון:** לא הוצגו כל תנאי הלוואה, מועד השבה או דרישת פירעון. העובדה שלא בוצעה כל דרישה עד לאחר פרידת הצדדים מחזקת את הסיווג כמתנה. * **סתירה בגרסאות:** בית המשפט הצביע על סתירה בכך שהתובעת טענה כי השטר ניתן כבטוחה להלוואה משנת 2018 (בבקשת הביצוע) בעוד שההלוואה הנטענת היא משנת 2016. **ב. אי הוכחת תוקפו של השטר כבטוחה:** * **חוסר התאמה בין מועדים:** בית המשפט מצא חוסר התאמה מהותי בין מועדי מתן ההלוואות הנטענות (2008, 2016) לבין מועד הנפקת פנקס ההמחאות (2017) ומועד מסירת השטר לידי התובעת, שנמסר, לטענתה, כשנתיים וחצי לאחר ההלוואה השניה. * **סתירות בטענות לגבי השטר:** התובעת העלתה גרסאות סותרות לגבי מועד מתן ההלוואה בגינה ניתן השטר (2018 בבקשת הביצוע, 2016/2008 בתביעה). * **גרסאות לא עקביות לגבי מועד החתימה:** גם עדותה של הנתבעת לגבי מועד החתימה על השטר הייתה לא עקבית. * **טענת הנתבע לגבי סדר ההמחאות:** טענת הנתבע כי ההמחאות הקודמות לשטר נמשכו בשנת 2019, מחזקת את הספק לגבי תוקפו של השטר כבטוחה להלוואות קודמות. בית המשפט סבר כי סביר יותר שהמחאות נמשכות מהפנקס בסדר עוקב. * **סיכום:** לאור כל האמור, בית המשפט דחה את טענות התובעת בדבר החזקתה בשטר כבטוחה לפירעון הלוואות. **ג. פגם מהותי בחתימה על השטר:** * **הטענה המקורית בבקשת הביצוע:** בבקשת הביצוע, טענה התובעת כי השטר נחתם על ידי בעל החשבון, הנתבע. * **התברר כי נחתם על ידי הנתבעת:** למעשה, השטר נחתם על ידי הנתבעת. * **חוסר התאמה בין החותם ל"מושך":** השטר נמשך מחשבון הנתבע, אך נחתם על ידי הנתבעת. * **דיני השטרות:** בית המשפט הדגיש את הכלל "אין חבות בלי חתימה" (סעיף 22 לפקודת השטרות [נוסח חדש]). חתימה של אדם על שטר מחייבת אותו אישית, אלא אם הוכחה הרשאה מפורשת לחתום בשמו (סעיף 92 לפקודה). * **היעדר טענה להרשאה:** לא נטענה הרשאה מפורשת של הנתבע לנתבעת לחתום על שטר זה בשמו, או שהשטר נחתם "בתוקף הרשאה" (כאשר גילוי השליחות מצוין על השטר). * **חתימה כפגם מהותי:** בית המשפט קבע כי החתימה על השטר, שאינה חתימתו של הנתבע (בעל החשבון), מהווה פגם מהותי בשטר, שאינו מאפשר חיובו של הנתבע מכוח השטר. * **התעלמות מהכרחיות החתימה:** הטענה כי הנתבעת יכולה לחייב את שני הצדדים בחתימתה על המחאה של הנתבע, בשל היות החשבון משותף, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות פקודת השטרות. **4. חידושים משפטיים והדגשים בפסק הדין:** * **החלת "חזקת המתנה" ונטל ההוכחה:** פסק הדין מדגיש את החלתה של "חזקת המתנה" על העברות כספיות בין הורים לילדיהם, ואת הנטל המוגבר המוטל על המעביר (ההורה) להוכיח כי מדובר בהלוואה ולא במתנה. ההדגשה כי נטל הראיה על הנותן להוכיח את ההלוואה, ולא על המקבל להוכיח מתנה, מהווה חיזוק לעיקרון זה. * **חשיבות הסדר והעקביות בגרסאות:** בית המשפט שם דגש רב על היעדר סדר ועקביות בגרסאות הצדדים, הן בנוגע למתן ההלוואות והן בנוגע לתוקפו של השטר. אי התאמה בפרטים מהותיים, כגון סכום ההלוואה, מועדה, וזהות החותם, שימשה בסיס לדחיית התביעה. * **היקף הביקורת על השטרות:** פסק הדין מציג ניתוח מעמיק של דרישות פקודת השטרות, בדגש על חשיבות החתימה כיסוד מהותי, והיעדר האפשרות לכפות פירעון שטר על מי שלא חתם עליו, אלא אם הוכחה הרשאה ברורה. * **דיון ביחסים המשפחתיים והשפעתם:** פסק הדין מכיר בכך שיחסי משפחה קרובים, כגון בין הורים לילדים, משפיעים על פרשנות העסקאות והכוונה מאחוריהן, ובפרט על החלת חזקת המתנה. * **השלכות הסכסוך בין בני הזוג:** בית המשפט הכיר בהשפעת הסכסוך בין הנתבעים על התנהלות התובעת, ובהקשר זה, גם על התאמת מועדי השטר וההלוואות הנטענות. **5. סוף דבר:** בית המשפט דחה את התביעה במלואה, הן בשל אי הוכחת עצם קיומן של ההלוואות הנטענות, והן בשל פגמים מהותיים בשטר עצמו, אשר מנעו את חיוב הנתבע על פיו. בית המשפט קבע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, הן לגבי מהות העברות הכספים (הלוואה ולא מתנה) והן לגבי תוקפו המשפטי של השטר. כתוצאה מכך, הנתבע זכה בהוצאות משפט.