ת"א 46375-07-19

תקציר

התובע, חוכר של חלקת קרקע בישראל, הגיש תביעה נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בדרישה לחייב אותה לחתום על תכנית חלוקה לרישום חלק מהקרקע כחלקה נפרדת. מנהל מקרקעי ישראל התנגד בנימוק שעל פי התוכניות הרלוונטיות עובר בחלקה כביש, מה שהופך אותה לייעוד קרקע ופוסל כל ניסיון רישום. בית המשפט הסכים עם פרשנותה של רמ"י לתכניות ומצא כי אכן תוכנן כביש בתוך החלקה וסיווג אותה כקרקע ייעודית. לפיכך, סירובה של רמ"י לחתום על תכנית החלוקה היה חוקי, שכן עסקאות במקרקעין המיועדים טעונות רישום ואינן תקפות בלעדיו. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות התובעת בדבר פגמים בתעודת עובד הציבור שהוצגה כראיה והעדיף את עדותו של מחבר התעודה, עובד המועצה האזורית יואב, על פני עדותו של המודד התובע. השופטת הכירה במצב הבלתי סביר אליו נקלע התובע, אך לא נותרה לה ברירה אלא לדחות את התביעה בשל ייעוד הקרקע. למרות זאת, לא חויבו בהוצאות, ותיק התיק נשלח לפרקליט המחוז כדי שינחה את רמ"י למצוא פתרון לדילמת התובע. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, עם זכות ערעור בתוך 60 יום לבית המשפט המחוזי.