ע"ע 1120/02

תקציר

בית הדין האזורי, בהתייחסו לתביעת המערער לפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, קבע כי אמנם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המערער לבין המועצה הדתית בתקופת כהונתו, אך הוא לא פוטר אלא כהונתו הסתיימה עקב פיזור המועצה ובחירתה מחדש. בית המשפט הגיע למסקנה כי פיטוריו של המערער לא היו מעשה חד צדדי של המועצה אלא סיום כדין של תקופת כהונתו, מבלי לזכות אותו בפיצויי פיטורים. בית הדין הכיר ברציפות תקופת העסקתו של המערער אך ציין כי זכויותיו עם סיום כהונתו הוסדרו כראוי על ידי הסדר משפטי מיוחד שקבע פיצויים והטבות, תוך שלילת הצורך בפיטורים נוספים. המערער טען כנגד החלטה זו, טען לפיטורים וביקש פיצויי פיטורים מוגדלים, תוך שהוא משווה את תפקידו לתפקיד של משרה קבלנית הכפופה לנורמות פיטורים. עם זאת, בית המשפט שב והדגיש כי המערער תפקד כנבחר ציבור בעל הוראות חוק מובהקות המסדירות את שכרו ואת תגמולי הפרישה שלו, והדגיש כי מינוי חבר מועצה נבחר אינו שווה ערך ליחסי עבודה סטנדרטיים. בית המשפט אישר כי חבילת הפיצויים של המערערת כללה הטבות פרישה נאותות, וכל טענה נוספת בעניין המענקים תטופל בבית המשפט המחוזי ולא בבית הדין לעבודה. בהתחשב בשיקולים אלה, הערעור נדחה, ולא הוטלו על המערערת הוצאות משפט נוספות.