תא"ק 8962-06-18

תקציר

התובעת, עו"ד במקצועה, ייצגה את הנתבעת בתביעת עבודה אך פוטרה לפני תום ההליכים. התובע תבע את שכר טרחתו, בטענה כי מאחר והנתבע פיטר אותו לפני סיום ההליך, עליו לקבל את הסכום המקסימלי כפי שנקבע בהסכם שכר הטרחה, העומד על 13% מהסכום שנפסק. התביעה מבוססת על סעיף 1ג להסכם שכר הטרחה. הנתבע טען כי הפסקת הייצוג נעשתה בתום לב וכי התובע לא פעל לטובת הנתבע כאשר סירב לייצגו בתביעה שכנגד ללא קבלת תשלום נוסף. בית המשפט מצא כי התנהלות הנתבע לא הייתה בחוסר תום לב. מהראיות עולה כי הפסקת הייצוג נבעה ממחלוקת בשאלה האם על הנתבע לשלם שכר טרחה נוסף בגין תביעה שכנגד, שלא נקבעה בהסכם שכר הטרחה. בית המשפט שקל גם את הנסיבות שהובילו לסיום, את התנהלות הצדדים במהלך הייצוג ואת העובדה שההליך היה בשלב מוקדם. בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת פעלה שלא כדין, ועל כן נדחתה התביעה לפיצוי צפוי על בסיס הסכם שכר הטרחה. בנוסף, דחה בית הדין את התביעה לשכר ראוי, שלא הוזכרה בכתב התביעה אך הועלתה בסיכומי התובע. בית הדין קבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לקביעת השכר הראוי, והסכום שלטענתו לא נתמך בראיות כלשהן. בית המשפט התייחס גם לטענות אחרות שהעלה התובע ומצא אותן בלתי משכנעות. ככלל, קבע בית המשפט כי יש לדחות את התביעה במלואה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪.