ת"א 66342-02-20

תקציר

התובע, אשר טען כי נפגע ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ז-1977, לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי האירוע התרחש. עדותו של התובע הייתה הראיה היחידה שהוצגה, והשופטת הסבירה מדוע אין די בעדות יחידה זו כדי לקבל את גרסתו של התובע. ראשית, התובע לא זימן שני עדים רלוונטיים, מעסיקו ובנו של מעסיקו, אשר יכלו לתמוך בגרסתו לאירועים. היעדרותם מעוררת חזקה משפטית כי עדותם הייתה מיטיבה עם התובע. שנית, הדיווחים הראשוניים מיום האירוע היו חסרים פירוט ולא הזכירו את נפילתו של התובע ממשאית, שהופיעה רק ברשומות רפואיות מאוחרות יותר. זאת, בנוסף לתלונת התובע למשטרה ולמסמך המל"ל המתאר את האירוע, שלא נעשו מיד לאחר התאונה, מחלישה את טענת התובע. השופט מדגיש כי לדוחות אלה ניתן משקל ראייתי רב יותר מאשר לדיווחים מאוחרים יותר. יתר על כן, בעוד התובע העיד כי דיווח לאשתו על התאונה, תצהירה ועדותה לא תמכו בכך, מה שגרם לשופט לפקפק בגרסתו של התובע. ככלל, טענת התובע לוקה בחוסר אמינות, והשופט מגיע למסקנה כי לא עמד בנטל ההוכחה. לפיכך, התביעה נדחית, והתובע חויב לשלם הוצאות משפט נמוכות בסך 4,000 ₪ בשל מצבו הרפואי. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין כפי שמתיר החוק.