ת"פ 1382-09-13

תקציר

הנאשמים הואשמו ב-26 סעיפים של פריצה, גניבה וקשירת קשר לביצוע פשע. סעיפי האישום נובעים משורה של פריצות לדירות מגורים במרכז הארץ, בעיקר בתל אביב, רמת גן ורחובות. הפריצות בוצעו במתכונת דומה: שליח היה מגיע לדירה עם סלסלת מתנה ופתק עם שם האישה, בטענה שהסל הוא מתנה לבעל הדירה. השליח היה משתהה בדירה, לפעמים מבקש מים חד פעמית, וכך הייתה לו הזדמנות להעתיק את מפתח הדירה. זמן קצר לאחר ביקור השליח, בעל הדירה היה מקבל שיחת טלפון ממישהו שטוען שהוא מסניף הדואר, העירייה או חברת משלוחים, ומבקש ממנו להגיע בדחיפות לקבל חבילה, צ'ק או מכתב שהגיע עבורו. בעלי הדירות, שהיו ברובם קשישים, היו עוזבים את דירותיהם, ואז היו הנאשמים פורצים פנימה באמצעות מפתח שהועתק על ידי השליח, וגונבים כסף מזומן ותכשיטים. הנאשמים נתפסו בעדינות בוטה לאחר אחת הפריצות. הם נצפו על ידי שוטרים רוכבים על קטנוע ותואמים את תיאוריהם של מספר מתלוננים. השוטרים הורו לנאשמים לעצור, אך הם נמלטו ולבסוף נתפסו. אצל הנאשמים נמצאו פריטים שונים, בהם מפתח שהתאים לדירה שזה עתה נפרצה. הנאשמים הודו בעבירות הפריצה והגניבה, אך הכחישו את יתר סעיפי האישום. הראיות נגד הנאשמים כללו את עדויותיהם של המתלוננים, שתיארו את הפריצות ואת דפוס ביצוען; מחקרי תקשורת שקשרו את הנאשמים לחלק מהפריצות; עדותו של מודיע עמו הושם נאשם 1 בתא מעצר ואשר הודה בפניו בפירוט רב בביצוע פריצות רבות; וגרסאות הנאשמים עצמם, שנמצאו כבושות ולא הגיוניות. בית המשפט הרשיע את שני הנאשמים ב-24 מתוך 26 סעיפי האישום. נמצא כי הראיות נגד הנאשמים היו מוצקות, והתבססו על מספר שכבות של ראיות שאיששו זו את זו. בית המשפט הדגיש כי גרסאות הנאשמים אינן אמינות ורק שימשו לתמיכה נוספת בראיות התביעה. בנוסף, עמד בית המשפט על המושג המשפטי "עדות שיטה" ויישומו על עובדות המקרה. בית המשפט הסביר כי עדות שיטה מתייחסת לדפוס פעולה בעל מאפיינים ייחודיים, אשר יכול לשמש ראיה נסיבתית לתמיכה בראיות אחרות. בית המשפט מצא כי דפוס הפעולה במקרה הנוכחי אמנם אינו עולה כדי עדות שיטה במובן המחמיר של המושג, אך הוא מהווה דפוס פעולה התומך בראיות האחרות נגד הנאשמים. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענות כלליות שונות שהעלתה ההגנה, לרבות טענות למחדלי חקירה, ומצא אותן חסרות שחר.