ת"א 40870-09-13

תקציר

בעלי נכס בתל אביב, אח ואחות, תבעו את העירייה להשיב תשלומים ששולמו לקרן החניה העירונית כתנאי לקבלת היתר בנייה. הם טענו כי לעירייה אין זכות להחזיק בכסף שכן היא לא בנתה חניון בסמוך לרכושם, וכי התשלומים הם למעשה מס בלתי חוקי. העירייה, לעומת זאת, טענה כי התשלומים אינם מיסים אלא אגרות בגין פטור התובעים מבניית חניות בשטחם, וכי הכסף משמש אך ורק לבניית חניונים ציבוריים. עוד טענה העירייה כי התובעים לא מיצו את הסעדים המנהליים העומדים לרשותם ופעלו בחוסר תום לב, שכן לא גילו כי הגישו בעבר בקשה להיתר בנייה שנדחה בשל אי מתן פתרון חניה. בית המשפט הסכים עם טענות העירייה. נמצא כי התובעים אכן לא גילו את הבקשה הקודמת, וכי הם בחרו שלא לבנות חניות בשטחם למרות שהוצעה להם האפשרות. עוד קבע בית המשפט כי התשלומים לא היו מיסים אלא אגרות עבור שירות, וכי התובעים לא הוכיחו את טענתם כי העירייה עושה שימוש בלתי חוקי בכספים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התובעים לא היו רשאים להעלות התנגדויות לתוקפם של היתרי הבנייה בשלב זה, שכן היה עליהם להשתמש באפיקים המנהליים העומדים לרשותם. לפיכך נדחתה תביעתם, והם חויבו לשלם לעירייה 15,000 שקל שכר טרחת עורך דין.