ת"א 27545-03-19

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת הנוגעת להיטל השבחה על פיסת מקרקעין. התובעים, ועדה מקומית לתכנון ובניה, טענו כי העברת הזכויות בנכס מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים (רנ"א) לרשות מקרקעי ישראל (רשות) גוררת היטל שכן היא מהווה מימוש זכויות בקרקע. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי ההעברה היא "העברה מכוח דין", הפטורה מההיטל. חוק נכסי נפקדים מעניק לרשות שיקול דעת להעביר זכויות בנכסי נפקדים לרשות. עם זאת, הרוכש מוגבל לרשות, ולרנ"א אין כל אמירה בעניין. מנגנון העברה זה הוא פעולה משפטית ציבורית שמטרתה להגן על נכסי נפקדים ואינו משקף עסקת מכר וולונטרית קלאסית. תפקידה של הרשות הוא להגן על האינטרסים של הנפקדים, ואילו הרשות אחראית על ניהול ופיתוח הנכסים לטובת הציבור. השופטת הסכימה עם טענת הנתבעת, והדגישה כי המעבר מהרנ"א לרשות הוא "העברה מכוח דין" ולא מימוש זכויות שיש בהן כדי לחייב בהיטל השבחה. מסקנה זו מבוססת על אופיו הייחודי של הליך ההעברה, הנשלט על ידי המשפט הציבורי ומעורבים בו שני גופים ציבוריים. שיקול הדעת של רנ"א מוגבל להחלטה האם להעביר את הזכויות לרשות, והליך המכירה שלאחר מכן מוגבל במסגרת צרה. כמו כן, הרנ"א ממשיך להיות קשור לנכסים גם לאחר ההעברה, מה שמעיד על כך שההעברה אינה מנתקת את הקשר ביניהם. השופט התייחס גם לפסיקה התומכת בהבחנה בין פעולות במשפט הפרטי לבין פעולות במשפט הציבורי, והדגיש כי האחרון, כמו במקרה הנוכחי, כרוך בהפעלת סמכויות סטטוטוריות. בנוסף, השופטת הציעה פרשנות מרחיבה יותר לתנאי "הפעולה מרצון", והציעה כי עליו להקיף את כל מערכת היחסים החוזית ולא להיות מוגבל להחלטה למכור. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.