ת"א 859/09

תקציר

התובע, דוד שגב, התקשר בחוזה עם מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) לחכירת חלקת קרקע בכפר תבור למשך 49 שנים, מתוך כוונה להקים מפעל למוצרי עץ. החוזה כלל איסור על העברת הזכויות בנכס ללא הסכמת מנהל מקרקעי ישראל מראש ובכתב. בהמשך חתם שגב על הסכמים עם קבוצת בוגנה, הכוללת את זכ"ר מחסני מזון ומ.מ.ע.י, למכירת חלק מזכויותיו וחכירת יתרת חלקו בקרקע לצורך הפעלת סופרמרקט. לרשות נודע על עסקאות אלה והיא שלחה לשגב מכתב התראה, בו דרשה להפסיק את השימוש המסחרי ולהרוס את המבנה ששימש למטרה זו. מששגב לא נענה, הודיעה לו רשות מקרקעי ישראל על ביטול הסכם השכירות. לאחר מכן הגיש שגב תביעה לסעד הצהרתי, וביקש מבית המשפט לתת תוקף להסכם השכירות ולבטל את הודעת הביטול. בתביעה שכנגד ביקשה רשות מקרקעי ישראל לפנות את הנכס, להרוס את המבנה ולקבל ממנו פיצויים ודמי שימוש, בטענה כי הפר את חוזה החכירה בכך ששינה את ייעוד הקרקע והעביר זכויות ללא הסכמתה. בנוסף, ZACHAR ו-M.M.A.I הגישו הודעת צד ג' נגד שגב ועורך דינו, עו"ד אמיר אשל, שייצגו את שני הצדדים בעסקאות. לטענתם, אם בית המשפט ימצא אותם חייבים בתשלום דמי שימוש לרשות מקרקעי ישראל, אזי על שגב ואשל לשפות אותם. מ.מ.ע.י הגישה תביעה נגדית גם נגד שגב ואשל, בדרישה לבטל את ההסכמים, להשיב את השקעותיהם ולקבל פיצוי על אובדן רווחים. בית המשפט פסק לטובת שגב, וקבע כי הסכם השכירות תקף והודעת הביטול של רמ"י אינה תקפה. היא קבעה כי מנהל מקרקעי ישראל הציג בפני שגב מצגים בנוגע לאפשרות לשנות את ייעוד הקרקע, מה שגרם לו להאמין כי השינוי אפשרי. עוד קבע בית המשפט כי התנהלות רמ"י הייתה בלתי סבירה ונעדרת תום לב, שכן היא לא נתנה מענה ברור ומהיר לפניותיו של שגב. באשר לתביעות שכנגד ולהודעת צד ג', דחה בית המשפט את הטענות נגד שגב, שכן קבוצת בוגנה פינתה את הנכס לפני הגשת התביעה. בית המשפט דחה גם את הטענות נגד עו"ד אשל, וקבע כי הוא לא התרשל בייצוג קבוצת בוגנה וכי הן לא הוטעו על ידי שגב. עם זאת, בית המשפט ביטל את הסכם המכר בין שגב לזכר, בשל סיכול מטרתו, והורה לשגב להחזיר לזשכר את מחיר הרכישה בסך 500 אלף שקל. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, למעט הוצאות קבוצת בוגנה, אותן חויב מנהל מקרקעי ישראל לשלם (50,000 ₪) והוצאותיו של עו"ד אשל (10,000 ₪), בהן תישא קבוצת בוגנה.