ת"א 362/01

תקציר

יורשיו של ישראל אידלסון, הבעלים המנוח של כשישה וחצי דונם בחדרה, הגישו תביעה להשבת אדמתם שהופקעה מכוח חוק רכישת מקרקעין בשנת 1954 לצורכי התיישבות ופיתוח או לחילופין לפיצוי כספי בהתאם לערכה הנוכחי של הקרקע. התובעים לא ידעו על ההפקעה עד שנת 1999 לערך, מה שגרם להם לדחות את הצעת הנתבע לפיצויים ולהגיש תביעה. התובעים טענו כי מטרת ההפקעה השתנתה עם הזמן, ויש להשיב להם את הקרקע או לקבל פיצוי הולם. עם זאת, בית המשפט קבע כי חוק רכישת מקרקעין הוא דבר חקיקה ייחודי, חד פעמי שתחולתו מוגבלת. נמצא כי החוק מאפשר למדינה להשתלט על שטחים נרחבים ומעניק פיצויים, בעוד שהיעדר דרישת הודעה הוא הסדר שלילי מכוון. מאחר שהקרקע המדוברת המשיכה לשמש למטרות חקלאיות, מטרת ההפקעה לא השתנתה, והלכת קרסיק, שהתייחסה לנסיבות שונות, לא הייתה ישימה במקרה זה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי היעדר הודעה אינו מבטל את ההפקעה, והתובעים זכאים לפיצוי בהתאם לנוהל שהחיל הנתבע על מקרקעין שנרכשו מכוח חוק רכישת מקרקעין. בקשת התובעים לפיצוי על בסיס שערכה הנוכחי של הקרקע נדחתה, ובמקום זאת נפסקו להם פיצויים בהתאם לנוהל המקובל של הנתבעת.