ת"פ 40090/04

תקציר

נראה כי הכרעת הדין המדוברת קשורה לתיק של הליך פלילי מורכב שנמשך כ-12 שנים והסתיים בזיכוי מוחלט של הנאשמים. השופט קבע כי על המדינה לפצות את הנאשמים לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט להורות לאוצר המדינה לשלם לנאשמים הוצאות הגנה ופיצויים בגין מעצרם או מאסרם אם היו נסיבות המצדיקות זאת. השופט מצא כי העילה השנייה, "נסיבות אחרות המצדיקות זאת", חלה במקרה זה. מורכבותו של המשפט, אורכו והשלכותיו האישיות על כל נאשם נלקחו בחשבון, כמו גם ההשלכות הכספיות של ניהול הליך כה ממושך. עוד צוין כי לכתב האישום השלכות משמעותיות על חייהם האישיים והמקצועיים של הנאשמים. הימנעותה של המדינה מלהתמקד בסוג הזיכוי ובטיעוניה בדבר טעויות משפטיות לא הרתיעה את השופט מלפסוק לטובת הנאשמים, שכן פסק הדין שיקף זיכוי מוחלט. מבלי להעריך את עוצמת הראיות שקדמו להגשת כתב האישום, הגיע השופט למסקנה כי הנסיבות מצדיקות פסיקת פיצויים. סכום הפיצוי נקבע על 308,224 ₪ לכל מבקש, סכום נמוך משמעותית מהוצאותיו בפועל, בהתאם לתקנות המפורטות בפסק הדין. השופט ציין גם את הצהרת הנתבעים כי בכוונתם לתרום את סכומי הפיצויים לעמותות, אך לא היה זה תנאי לפסק הדין. פסק דין מקיף זה נועד לעשות צדק עם הנאשמים, להכיר בהשפעה המשמעותית של התמשכות ההליכים המשפטיים ולבסס את אחריות המדינה בעניינים אלה.