בר"ע 43444-12-20

תקציר

המבקשים ביקשו לערער על החלטות בית הדין האזורי בחיפה בנוגע לתביעתם בגין פגיעה בעבודה. התביעה הראשונית התמקדה בהכרה במרפק טניס ביד שמאל כפגיעה בעבודה, שהמוסד אישר ללא הליכים משפטיים. תביעה מאוחרת יותר שהגיש המבקש ביקשה הכרה זהה ביד ימין, אך המוסד דחה. בדיון מקדמי התברר כי גם תסמונת התעלה הקרפלית בשתי ידיו של המבקש הוכרה כפגיעה בעבודה. כדי לייעל את המחלוקת, הסכים המבקש להתמקד בתנאי העבודה עד סוף שנת 2018, והמוסד הסכים להפנות את המקרה למומחה רפואי. עם זאת, בהמשך חזר בו המבקש מהסכמתו, ועמד על כך שהתשתית העובדתית תכלול את התקופה שלאחר שנת 2018. הדבר הוביל את המוסד לחזור בו מהסכמתו למנות מומחה רפואי ובמקום זאת להציע הליך הוכחות. לאחר מכן ביקש המבקש "תיקון טעות" בהחלטת בית הדין האזורי, אשר נדחתה, ובעקבותיה נדחתה גם בקשה לעיון חוזר. בקשתה המאוחרת יותר של המבקשת לחופשה לצורך ערעור לבית הדין הארצי לעבודה העלתה את השאלה האם המוסד יכול לבחון מחדש את התשתית העובדתית של מיקרוטראומה שנקבעה לאיבר זוגי אחד בעת תביעת איבר נישואין אחר. המבקש טען כי מאחר שהמוסד הכיר בפגיעה בעבודה בגין מרפק טניס ביד שמאל על בסיס מיקרוטראומה, יש לכבול אותו לקביעה זו לגבי תביעת יד ימין, לפחות עד סוף שנת 2018. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות המבקש אינן מתאימות לבקשה לתיקון טעות וכי פסקי הדין אליהם התייחס אינם ישימים למקרה זה. בית המשפט קבע כי החלטת בית הדין האזורי לדון בראיות היא החלטה פרוצדורלית ולכן לא סביר שתתערב בה ערכאת ערעור. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי יש להימנע מעיכובים מיותרים, ולשמור את טיעוניו המשפטיים של המבקש להליכים עתידיים במידת הצורך. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, והחלטת בית הדין האזורי נותרה בעינה, ללא צו להוצאות. פסק דין זה מעודד צדדים להתמקד לגופן של טענותיהם ומונע עיכובים מיותרים בהליך המשפטי.