דב"ע מא/72 - 0

תקציר

בפסק דין זה דחה בית הדין האזורי בחיפה את טענת האלמנה כי מותו של בעלה מאוטם שריר הלב היה תאונת עבודה. ההחלטה התבססה על העדפתו של בית המשפט המחוזי את "ההודעה" שגבה חוקר המוסד לביטוח לאומי על פני עדותו בבית המשפט של בנימין פרידמן, אחיו של המנוח. בתצהירו של בנימין פורטו התנאים המפרכים שבהם עבד אחיו – נשיאת כיור כבד במעלה משטח בטון תלול. עם זאת, "ההצהרה" שנמסרה לחוקר הצביעה על כך שלא היה שום דבר חריג בעבודה באותו יום. בית הדין האזורי סבר כי העדות בבית המשפט סותרת, והביא לדחיית התביעה ללא התייעצות עם מומחה רפואי. בערעור נטען כי ניתן ליישב את הסתירות לכאורה ולהשלים זו את זו. בערעור נטען כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעת סדר העדיפויות של העבודה כפעילותו הרגילה, בניגוד לתקדימים שנקבעו. ערכאת הערעור ציינה כי בית המשפט המחוזי הסתמך באופן שגוי אך ורק על דו"ח החוקר, דבר שהביא לקביעה עובדתית שגויה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הראיות היו צריכות לכלול התייחסות לגרסתו המלאה של העד המעיד, שכללה פרטים נוספים המעוררים מתח. ערכאת הערעור הורתה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת לבחון מחדש את העובדות עם מכלול עדותו של בנימין ולמנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין העבודה לבין התקף הלב, תוך עמידה במבחנים המשפטיים המתאימים להערכת תביעות נזקי עבודה.