סע"ש 28643-07-19

תקציר

התובעת, עובדת בבית מלון, תבעה את הנתבעת, מעסיקתה, לפיצויים משני טעמים: התנכלות ופיטורים שלא כדין. השופט דחה את שתי הטענות. לצורך טענת ההטרדה הסתמכה התובעת בעיקר על אירוע חמור אחד בו הממונה עליה קילל אותה תוך שימוש בכינוי גנאי. עם זאת, השופטת קבעה כי מדובר באירוע חריג וכי התובעת לא הביאה ראיות לאירועים ספציפיים אחרים של הטרדה, למעט הערה שנויה במחלוקת לגבי מכנסיה. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת כי מדי פעם שיחות קולניות או אמירות פוגעניות אינן מהוות הטרדה בעבודה. יתר על כן, טענותיו האחרות של התובע בדבר השפלה ועלבון היו כלליות ולא נתמכות בראיות. השופטת בחנה גם את טענת התובעת לפיטורים שלא כדין ומצאה כי הנתבעת ניהלה הליך שימוע חוקי והוגן. הסיבות לפיטורים שניתנו על ידי המעסיק, יחסי אנוש לקויים והפרת נהלי עבודה, היו לגיטימיות וסבירות. למרות שהייתה מחלוקת בין פרשנותם של התובע והנתבע לאירועים, שוכנעה השופטת כי גרסת הנתבע סבירה יותר. בנוסף, השופטת ציינה כי האווירה במקום העבודה לא תמיד הייתה מכבדת ונעימה, אך לא הגיעה לכדי התנכלות. בהתחשב בכך שהתביעה נדחתה על כל חלקיה ובהתחשב בהיקף ההליך, חויב התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 5,000 ₪. לתובעת ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.