ת"א 104/10

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב מחלוקת הנוגעת לזכויות התובעים בדירה בתוך קיבוץ לאחר פטירת המנוח. המחלוקת העיקרית היא האם התובעים הם בעלי הזכויות הקנייניות בדירה שירשו. בית המשפט מגיע למסקנה כי זכויות התובעים אינן שוות ערך לבעלות מלאה. על פי המסמכים שהוגשו, הקיבוץ שומר לעצמו את הכוונה להעניק ליורשים את זכויותיהם, תוך הכרה בזכותם לשייך דירה או לקבל את שווי הזכאות שלה. עם זאת, הליך רישום הדירות על שם חברי הקיבוץ טרם הסתיים. משכך, עומדת כיום בידי התובעים זכות עתידית לרשום את הדירה על שמם. בית המשפט מפרש את התקנות הרלוונטיות וקובע כי למנוח, טרם מותו, הייתה זכות שימוש בדירה בלבד. זכות שימוש זו נפסקת עם מותם ומחזירים את הדירה לחזקת הקיבוץ. זאת ועוד, חובת הנאמנות של הקיבוץ כלפי חבריו אינה חלה על רישום הדירות על שם היורשים, מה גם שהם עצמם אינם חברים. בית המשפט מדגיש כי מערכת היחסים המשפטית בין הקיבוץ לחבריו כפופה לתקנון הקיבוץ, שכל הצדדים מחויבים לו. תקנון זה קובע כי הקיבוץ שומר על הבעלות על דירות המגורים, ומקנה לחברים רק את הזכות להשתמש בהן. משכך, התביעה נדחית, והתובעים נדרשים לשאת בהוצאות המשפט של הקיבוץ.