ת"א 9034-01-20

תקציר

השופטת פסקה לטובת הנתבעים בתביעת רשלנות רפואית זו, בקובעה כי טענת התובעות כי הנתבעים לא הצליחו לאתר וליידע אותם על המומים בעובר במהלך הריונה של התובעת מנותקת באופן בוטה מהעובדות. השופטת תיארה את גרסאותיהם הרבות של התובעים לאירועים כנאיביות, לא קוהרנטיות ולא עקביות, וציינה כי הם אף סתרו את עדויותיהם הקודמות בהליך קודם. השופטת הסתמכה על מסמכים רפואיים המפרטים את הטיפול בתובע, מהם עולה כי התובעים הופנו מיד לייעוץ גנטי והודיעו להם על המומים. רישומים אלה, שתוארו כאותנטיים, הראו כי התובעות היו מודעות למומים אך סירבו להפסיק את ההיריון, ככל הנראה מסיבות דתיות. השופטת דחתה גם את טענותיהם השונות של התובעים שערערו על כשירותם של הנתבעים ועל נאותות הטיפול בהם, וקבעה כי הם אינם נתמכים ואינם רלוונטיים. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על כך שהתובעים מרחיבים את טענותיהם מעבר להיקף כתבי הטענות ועל חוסר תום הלב שלהם בהצגת גרסאות סותרות לאירועים. נוכח כישלון התובעים להוכיח את תביעתם, הורה להם השופט לשלם לנתבעים הוצאות בסך 50,000 ₪, למרות ששקל את מצבם הכלכלי.