דב"ע נז/32 - 3

תקציר

הערעור מתייחס לתביעה לפיצויי פיטורים של תושב עזה שהועסק על ידי יצרן גלידה בין השנים 1985 ל-1993. בשל הסגר שהוטל על הרצועה לא התייצב העובד לעבודה. העובד טען כי פנה למעסיקו בבקשה לקבל היתר עבודה בישראל, אך לא הורשה לחזור לעבודה. המעסיק טען כי העובד לא פוטר, אלא בקשתו להמשיך לעבוד נדחתה. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעת העובד לפיצויי פיטורים, מה שהוביל את העובדת לערער על ההחלטה. בית הדין הארצי לעבודה פסק לטובת העובד, וקבע כי למעסיק הייתה היכולת והבחירה לחדש את רישיון העבודה של העובד לאחר הסגר, אך לא עשה כן. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי עבודתו של העובד הופסקה על ידי המעסיק, ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים. בית הדין הורה למעסיק לפצות את העובד בפיצויי הפיטורים המבוקשים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28/03/1993, מועד הפסקת עבודתו של העובד. בית הדין גם הורה למעסיק לכסות את הוצאות הערעור של העובד בסך 3,000 שקל, ולהחזיר לעובד את סכום הערבות שהופקדה.