עת"מ 11514-11-20

תקציר

פסק הדין דן בטענות שונות שהעלו העותרים ובסופו של דבר דוחה אותן. הטענות התייחסו לחוסר תום לב וחוסר ניקיון בהצגת השטח כמלא בבתי כנסת, אך בתגובה נקבע כי אין לדחות את העתירה בנימוקים אלה. גם אי צירופו של משרד הפנים לעתירה לא היה חשש תקף, שכן החלטתו בנושא טרם נדרשה. גם טענות העותרים בדבר השיהוי, הליך בקשת ההקצאה והיעדר מיצוי ההליכים לא צלחו, שכן בית המשפט מצא כי טענות העותרים אינן נכונות או אינן מהותיות. יתר על כן, פסק הדין דוחה את טענות העותרים בנוגע להליך ההקצאה, וקובע כי אמנם נפל פגם בכך שלא יידעו כראוי את התושבים השכנים, אך אין בכך כדי להצדיק את ביטול החלטת ההקצאה. גם הטענות בדבר שיקולים זרים ותוכנית מעודכנת לא היו משכנעות. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מחליף בקלות ראש את שיקול דעתו בשיקול דעתם של גופים מינהליים, ובמקרה זה לא היה חוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות כזו. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.