בד"מ 73/03

תקציר

פסק הדין מתאר את ההחלטה להשעות זמנית עורך דין, המכונה המשיב, מעיסוק בעריכת דין בעקבות הרשעתו בתיק פלילי. ההשעיה מבוססת על סעיף 78(ב) לחוק לשכת עורכי הדין, המסמיך את בית הדין המשמעתי לנקוט בפעולה כאמור אם הורשע עורך דין בעבירה שיש עמה קלון. המשיב הורשע בשורה של עבירות, לרבות מסירת הצהרות כוזבות, זיוף ועבירות מרמה, בשני תיקים נפרדים שנידונו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. עבירות אלו בוצעו במסגרת תפקידו כיועץ משפטי ונחשבות למעשה מחפיר הפוגע ביושרה ובאמינות הנדרשות מעורך דין. בית הדין המשמעתי, לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את פוטנציאל הפגיעה בציבור ובמקצוע עריכת הדין, החליט להיעתר לבקשת המבקש להשעיה זמנית. החלטה זו התקבלה תוך הפעלת זהירות ושיקול דעת, בהתחשב בחומרת העבירות, במספר ההרשעות ובפגיעה הפוטנציאלית באמון הציבור במקצוע עריכת הדין. בית המשפט הכיר בהשפעה על פרנסתו ושמו הטוב של המשיב, אך ראה את ההשעיה כהכרחית לשם הגנה על האינטרס הציבורי ושמירה על טוהר המידות של המערכת המשפטית. למשיב זכות לערער על ההחלטה, אך בית המשפט הדגיש כי חזקת החפות אינה חלה עוד.