ע"פ 20712-03-13

תקציר

בפסק דין מקיף זה דן בית המשפט בשני ערעורים מאוחדים בתיק עבירת סמים. המערער הודה בגידול, ייצור וייצור סמים מסוכנים, וכן בהחזקתם שלא לצריכה עצמית. בית משפט קמא גזר על המערער 11 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, קנס בסך 20,000 ₪ ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 18 חודשים. הן המערער והן המדינה ערערו על חומרת העונש. בערעורו של המערער נטען כי בית משפט קמא לא שקל די הצורך את תקופת שהותו במעצר ובתנאים המגבילים, את גילו, את שירותו הצבאי ואת היעדר עברו הפלילי כגורמים מקלים. עוד נטען כי הקנס ופסילת הרישיון מופרזים. מנגד, בערעור המדינה נטען כי העונש קל מדי, בהתחשב בחומרת עבירות הסמים והשפעתן המזיקה על החברה. בית המשפט דחה את שני הערעורים, תוך שהוא מדגיש את חומרת פעילותו העבריינית המתוכננת מראש של המערער ואת כמות הסמים הכרוכה בה. צוין כי גם סמים "רכים" לכאורה יכולים להוביל לשימוש קשה יותר בסמים ולהוות סיכונים אינהרנטיים. בית המשפט הכיר בכך שבית משפט קמא שקל בכובד ראש את נסיבותיו של המערער, לרבות הודאתו המוקדמת והיעדר עבר פלילי, והטיל עליו קנס משמעותי, ובכך חרג ממדיניות הענישה הטיפוסית. הקנס, בתורו, הצדיק עונש מאסר קצר יותר. בית המשפט אף אישר את סמכותו של בית משפט קמא להטיל קנס ולפסול את המערער מלהחזיק ברישיון נהיגה, שכן אמצעים אלה מותרים על פי דין. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי אף שהעונש עשוי להיתפס כבלתי מספק, אין בו משום סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה המצדיקה התערבות. שני הערעורים נדחו, והמערער חויב להתחיל לרצות את עונשו במועד קצוב. השופטים – י' אלרון, מ' גלעד וד"ר מ' רניאל – הסכימו פה אחד עם ההחלטה.