רע"א 1517/17

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, המעניק הגנת הדייר ליחידים שזכויותיהם בנכס פקעו עקב הליכי מכר או הוצאה לפועל. על בית המשפט להחליט האם ההגנה חלה על בעלים וחוכרים רשומים או לא רשומים. דעת הרוב בעבר פירשה את החוק כחל רק על בעלים או חוכרים רשומים, ויצרה הבחנה בעייתית אך הכרחית. פרשנות זו מעוגנת במציאות החברתית והכלכלית המשתנה ומטרתה לאזן בין זכויות הנושים ובעלי הנכסים. אמנם נשמעו קריאות לשנות פרשנות זו, אך בית המשפט סבור כי להלכה הנוכחית, או להלכה הדתית, עדיין יש משקל. הוראה חלופית, סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, מציעה פתרון גמיש יותר המאפשר להתחשב בנסיבות הפרטניות. היא מחייבת את רשם ההוצאה לפועל לשקול את זכויותיו הקנייניות של הנושה אל מול הצורך להגן על בעל הנכס, ובכך להגיע לגישה מאוזנת. סעיף זה חל על מקרים בהם סעיף 33 לחוק הגנת הדייר אינו עושה זאת, ומציע אפיק הגנה למי שאינו רשום. בית המשפט מדגיש כי הלכת פרמינגר, המחזקת את קריטריון הרישום, נותרה על כנה ואף קיבלה חיזוק בנסיבות מסוימות. לפיכך, הבקשה הנוכחית, הכוללת נכס לא רשום ונסיבות ייחודיות, אינה מצדיקה בחינה מחודשת של פרמינגר. בית המשפט מגיע למסקנה כי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל הוא כלי מספיק כדי להתמודד עם הסוגיות שהועלו, והערעור נדחה.