ת"פ 41990-03-12

תקציר

בעקבות ויכוח בין הנהגים, נפגש המתלונן עם קרוב משפחה של הנאשמים בסמוך לביתו של המתלונן. הנאשמים, שהיו קרובי משפחה, הגיעו למקום מצוידים במקלות ברזל ובחפצים חדים, תקפו את המתלונן וגרמו לו לפצעי דקירה מרובים שהצריכו ניתוח. התקיפה הותירה את הקורבן מאושפז עם חבלות בראשו, בגבו, בידו ובצווארו. בשל קשיים ראייתיים, הגיעו הנאשמים והתביעה להסדר טיעון. נאשם 2, שסייע וסייע לחבלה המחמירה, הורשע על סמך הודאתם באשמה ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר, ואילו הנאשמים 3, 4 ו-5 הורשעו בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונגזרו עליהם שישה חודשי מאסר. גזרי הדין התבססו על הסדר הטיעון וגילם הצעיר של הנאשמים, תפקודם הנורמטיבי ורישומם הנקי – למעט נאשם 3, שהיה בעל עבר פלילי בינוני. כן נלקחו בחשבון תסקיר שירות המבחן על רקע הנאשמים ונסיבות העבירה. בתסקירי המבחן צוין גילם של הנאשמים (23, 27, 20 ו-19), מצבם התעסוקתי והרקע השכלתי. נאשם 2 התקשה לקבל אחריות על מעשיו, ואילו נאשם 3 לא קיבל אחריות והוערך כבעל סיכון בינוני לפגיעה חוזרת. לנאשם 4 לא הייתה כל מעורבות קודמת בתיקים פליליים והוא קיבל אחריות חלקית, ונאשם 5 נשא באחריות למעשיו, ייחס את העבירה לחוסר שיקול דעת ולא היו לו הרשעות קודמות. התביעה טענה לעונש של 20 עד 40 חודשי מאסר, בעוד עורכי דינם של הנאשמים ביקשו עונשים מקלים יותר, תוך הדגשת נסיבותיהם הפרטניות של לקוחותיהם. בא כוחו של נאשם 2 הדגיש את חלקו הפסיבי של מרשו באירוע, את קבלת האחריות ואת הפיצוי ששולם לנפגע. עורכי דינם של נאשמים 3, 4 ו-5 הדגישו את חייהם הנורמטיביים של לקוחותיהם, את אופיו הספונטני של האירוע ואת היעדר התכנון, בקשה לעבודות שירות או עונשי מאסר בפועל. השופט, רפי כרמל, איזן בין הערך החברתי המוגן של שמירה על שלמות הגוף וחומרת העבירה לבין נסיבותיהם האישיות של הנאשמים ותנאי הסדר הטיעון. גזרי הדין נועדו לשקף את חומרת העבירה תוך מתן משקל לתקופת מעצרם של הנאשמים, לגילם הצעיר, לעברו הנקי (למעט נאשם 3) ולחייהם הנורמטיביים. על הנאשמים נגזרו גם מאסר על תנאי ועבודות שירות, עם זכות ערעור על גזר הדין בבית המשפט העליון בתוך 45 יום.