ערר 1065/19

תקציר

פסק דין זה דן בערעור על בקשה להיתר בנייה בעיר ההיסטורית ירושלים. הבקשה מבקשת להרוס מבנים קיימים ולבנות אותם במקומם עם זכויות נוספות במסגרת תמ"א 38, שמטרתה לחזק מבנים מפני רעידות אדמה. תכנית 10038, תכנית מפורטת הנגזרת מתכנית המתאר הארצית, חלה על העיר ירושלים וקובעת הוראות מיוחדות לעיר ההיסטורית. התוכנית אמנם מעודדת חיזוק מבנים, אך גם מדגישה את חשיבות השמירה על אופייה ההיסטורי של העיר. הערעור מתייחס לחלקת קרקע המשתרעת על פני כ-1.5 דונם באזור ההיסטורי של העיר, במטרה להקים שני בניינים מחוברים עם חניון תת קרקעי. הוועדה המקומית אישרה את הבקשה עם כמה שינויים, כולל צמצום כיסוי הבנייה והבטחת נטיעות בחזית החלקה. המערערים טוענים כי הבנייה חורגת מהקריטריונים של תכנית המתאר, פוגעת בנכסיהם הסמוכים ומנוגדת למדיניות התכנון. עוד הם טוענים כי הוועדה המקומית לא סיפקה הנמקה מספקת ולא שקלה את ההשלכות הכלכליות של הפרויקט. עם זאת, ועדת הערר דוחה את העררים. נמצא כי החלטת הוועדה המקומית, אף שלא נומקה כראוי, הגיעה לתוצאה תכנונית מתקבלת על הדעת. הוועדה מסכימה עם הבדיקה התכנונית של הוועדה המקומית ועם שקילתה את המלצת מתכנן המחוז. היא מדגישה כי נסיבות המקרה מצדיקות חריגה מהוראות תכנית המתאר, במיוחד כאשר המגרש מצוי בשולי תכנית המתאר. ועדת הערר מדגישה את חשיבות האיזון בין האינטרסים השונים ומעודדת ראייה כוללת בהחלטות תכנוניות. היא מציינת כי הבנייה המוצעת מחזקת כראוי את המבנים, משתלבת במרקם הקיים וכוללת פתרון חניה מלא, העדיף על המצב הקיים. אשר לחובת ההנמקה, ועדת הערר מכירה בטעותה של הוועדה המקומית אך סבורה כי אין בה די כדי להצדיק את קבלת הערר. היא מוצאת כי החלטת הוועדה המקומית, יחד עם נימוקיה שלה, מספקת נימוק מפורט ומנומק. הוועדה מתייחסת גם לטענות פרטניות על פגיעה ומוצאת אותן לא משכנעות. לבסוף, היא מורה על תיקונים קלים בבקשה, כפי שהמליץ מתכנן המחוז, ומדגישה את הצורך לבחון את הגשר המחבר בין הבניינים לבין הכניסה לחניה. העררים נדחים, והחלטת הוועדה המקומית, כפי ששונתה, מתקבלת.