ע"פ 8564/10

תקציר

דעת הרוב במקרה זה הייתה כי יש לקבל חלקית את ערעורם של העבריינים האלימים ולהפחית את עונשם. השופטת ארבל והשופטת נאור סברו כי אף שמדובר במעשי אלימות חמורים, הכוללים קטטה בין כנופיות על עניין פעוט, לרבות שימוש בנשק חם, שהובילו לפציעות ולנזק לרכוש, אין להתערב בעונשים משום שהם מהווים ענישה והרתעה הולמים. עוד קבע הרוב כי בעוד ששיקולים לטובת העבריינים, כגון רישומם הנקי, המלצות שירות המבחן, חרטה והסכם סולחה, יכולים להצדיק הקלה קלה בעונש, אין בהם כדי להצדיק חריגה מהותית ממדיניות הענישה. השופטת ארבל הדגישה את חוסר הסבירות שבאיזון בין שיקולים אלה על ידי בית המשפט המחוזי, ואת הצורך ברכיב דומיננטי של הרתעה בענישה. לפיכך, קבע הרוב כי יש להפחית את תקופות המאסר של המערערים ל-24 חודשים ו-18 חודשים, בהתאמה, בניכוי ימי מעצרם. השופט דנציגר, בהתנגדותו, המליץ על הקלה נוספת בעונשים, בטענה כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לרישומים הנקיים של המערערים, להמלצות שירות המבחן ולהסכם סולחה. לדברי השופט דנציגר, חומרת מעשיהם של המערערים, חמורה ככל שתהיה, אינה מחייבת העדפה ברורה של הרתעה על פני מטרות ענישה אחרות, ויש לנקוט גישה מאוזנת יותר.