עמ"נ 2197-02-18

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, שדחה בקשת מקלט של בעל דרכון אתיופי שנכנס לישראל בשנת 1995. המבקשת, הטוענת למוצא אריתריאי, ערערה על דחיית בקשתה על ידי הרשויות בישראל, בשל התעללות קשה ורדיפה באתיופיה בשל הסכסוך בין אתיופיה לאריתריאה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות הרשויות בישראל, אשר לא מצאו כל איום או פגיעה במערערת במהלך שהותה באתיופיה. טענותיה של המערערת הופרכו במספר סתירות בראיונותיה, והיא לא הביאה ראיות מספיקות לביסוס טענותיה בדבר התעללות. זאת ועוד, נדחו טענות המערערת בדבר לשון הראיונות וחובת הרשויות לערוך ראיון נוסף במסגרת הבקשה לעיון חוזר, שכן בית המשפט לא מצא פגמים פרוצדורליים. גם פסק דינו של בית הדין לערעורים נמצא מנומק כראוי. לבסוף, נדחתה טענתה של המערערת המבוססת על עקרון אי-ההחזרה, שכן היא לא הביאה ראיות לסכנה לחייה או לחירותה באתיופיה. בהיעדר כל יסוד סביר לערער על החלטות הרשויות בישראל ובית הדין לעררים, נדחה הערעור, והמערער חויב בשכר טרחת עורך דינו של המשיב.