עפ"ג 31364-09-22

תקציר

המדינה והמערער הגישו ערעורים על עונשו של המערער בשורה של סעיפים של עבירות מין בקטינים. ערכאת הערעור פסקה לטובת ערעור המדינה ודחתה את ערעורו של המערער. שגה בית משפט קמא ביחסו לקורבנות הקטינים, נתן משקל רב מדי להסכמתם ומתח ביקורת על התנהגותם במקום לגלות אמפתיה. בנוסף, בית משפט קמא לא הכיר בחומרת מעשיו של המערער ולא ייחס משקל מספיק לממצאים בהערכת המסוכנות. היא גם חרגה מהנחיות גזר הדין והסתמכה על עובדות שלא הוזכרו בכתב האישום המתוקן בהן הודה המערער. פסק הדין של בית המשפט העביר מסר שגוי לגבי חומרת ניצול קטינים למטרות מיניות. כתב האישום בו הודה המערער מפרט ניצול קטינים למעשים מיניים תמורת כסף, שבית המשפט לא התייחס אליהם כראוי. ניסיונותיו של המערער להצדיק את מעשיו ולמתן את חומרתם העידו על תפיסה מעוותת. היה על בית המשפט להתמקד בתפקידו של המערער ובנזק שגרם במקום להפנות את האשמה אל הקטינים. המחוקק קבע חוקים להגנה על קטינים מפני ניצול מיני, ואל לו לבית המשפט להפחית מחומרת פשעים אלה. פער הגילים בין המערער לבין הקורבנות, אופיין המתמשך של העבירות והיעדר תעסוקה עקב מעשיו של המערער היו כולם גורמים שהיה על בית המשפט לשקול בגזר הדין. זאת ועוד, בית המשפט הסתמך על דברי הסנגור מבלי לתת לתביעה הזדמנות להגיב וביסס את החלטתו על עובדות שלא צוינו בכתב האישום המתוקן. אין לפרש את היעדר הצהרות ההשפעה על הנפגע כהיעדר פגיעה, ויש להכיר בכל עבירה המבוצעת כלפי קטין כאירוע נפרד. בית המשפט שגה גם בהעדפת נסיבותיו האישיות של המערער על פני טובת הקטינים והרתעת הציבור. משכך, החמיר בית המשפט לערעורים את עונשו של המערער ל-24 חודשי מאסר.