בש"פ 5174/99

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק זה עוסק באירוע שוד וניסיון רצח, בו נעצר המערער על סמך ראיות DNA וראיות נסיבתיות אחרות. הדנ"א שנמצא בזירת הפשע תאם את זה של המערער או של כל אדם אחר בעל פרופיל גנטי זהה, המוערך בכ-1:17,425 באוכלוסייה הערבית בישראל. בית המשפט הסביר כי ראיות מסוג זה הן נסיבתיות ומבוססות על הסתברות מתמטית, הנבדלת מהסתברות אינדוקטיבית. עוד פירט כי שיטת ההסתברות המתמטית מסתמכת על סטטיסטיקה ודורשת רמת הסתברות גבוהה מאוד כדי להיות מפלילה, במיוחד כאשר התוצאה אינה ודאית. במקרה דנן, ההסתברות להתאמה אינה גבוהה דיה כדי להצדיק את מעצרו של המערער, במיוחד כאשר שני חשודים נוספים שוחררו בתנאים מסוימים. בית המשפט קיבל את הערעור והורה על שחרורו של המערער בתנאים מגבילים, בשל הראיות החלשות שהציגה התביעה. החלטה זו התקבלה בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, לרבות טיב ראיות הדנ"א ומצבו האישי של המערער.