ת"א 47640-12-11

תקציר

התובעת, רשות מקומית, תבעה את הנתבעים לתשלום ארנונה שחבה הנתבעת מס' 1, שהחזיקה בנכס המדובר. לטענת התובעת, הנתבעת מס' 1 הודתה בחוב ואף ניסתה להסדיר אותו, אך בהמשך ניסתה להתחמק מהחוב באמצעות העברת נכסיה ופעילותה לנתבעת מס' 2, שהוקמה זמן קצר לאחר שהנתבעת מס' 1 הפסיקה את פעילותה. התובעת ביקשה להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על הנתבעים מס' 2 ו-3, וכן ייחסה את החוב לנתבעים 4 ו-5, שהיו בעלי השליטה בנתבעת מס' 1, תוך החלת חוק ההסדרים הכלכליים של המדינה. בית המשפט קיבל את טענות התובעת ופסק לטובתה. נפסק כי התקיימו התנאים להרמת מסך ההתאגדות, שכן הנתבעת מס' 2 הוקמה בסמוך לאחר סגירת הנתבעת מס' 1, ושתי החברות פעלו בתחומים דומים והעסיקו את אותו כוח אדם. בית המשפט מצא ראיות להברחת נכסים ולהעדפת נושים פסולה, שכן הנתבעים פרעו חובות אחרים אך השאירו את החוב לתובע ללא תשלום. עוד מצא בית המשפט כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב והציגו מצגי שווא על מנת לעכב את פעולות הגבייה של התובעת, דבר שהגדיל את נזקי התובע. זאת ועוד, בית המשפט הטיל אחריות אישית על הנתבע מס' 4, וקבע כי הנסיבות המנויות בחוק ההסדרים המצדיקים הטלת אחריות על הנתבע מס' 4 בגין חובות הארנונה של הנתבעת מס' 1. התביעה נגד הנתבעת מס' 3 נדחתה מחוסר ראיות, ובית המשפט לא פסק לה הוצאות. טענות הנתבעים בדבר התיישנות ושיהוי מצד התובע נדחו, שכן בית המשפט מצא כי התובעת נקטה בפעולות גבייה מנהליות, אשר עצרו את תקופת ההתיישנות. בסך הכל חויבו הנתבעים 1, 2, 4 ו-5 לשלם לתובע סך של 973,274.34 ₪, בצירוף חיובים נוספים, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.