ע"א 401/06

תקציר

המערערת טענה כי הרשם לא שקל פרטים מהותיים בבקשתה לפסילה, וטען כי אין הוא צריך להכריע באותה בקשה בפעם השלישית. בית המשפט אמנם הכיר בתוקפה של טענה זו, אך הדגיש כי היעדר משוא פנים שיפוטי הוא אמת המידה לפסילה. החלטות עבר כשלעצמן אינן עילה לפסילה, אלא אם הן מעידות על חוסר אובייקטיביות. בית המשפט ציין כי החלטותיו הקודמות של הרשם בעניין המערער התקבלו ללא שימוע או הנמקה, אך אין בכך כדי להעיד על משוא פנים. תחת זאת, בית המשפט סמך על כך שהרשם, בהנחיית מקצועיות והגינות, ישקול מחדש את הבקשה ללא משוא פנים. בנוסף, טענות המערערת התוקפות את החלטותיו הפרוצדורליות של הרשם היו מוטעות. דרך הפעולה הראויה הייתה לערער על החלטות אלה ולא לבקש פסילה. ערעורי פסילה לא נועדו לערער על שורה של החלטות פרוצדורליות. בית המשפט לא מצא יסוד לחשוד במשוא פנים של הרשם על סמך החלטותיו הקודמות ולכן דחה את הערעור. המערער חויב בהוצאות בסך 5,000 ₪ לאוצר המדינה. החלטה זו ניתנה ביום 21.8.2006.