עת"מ 18589-11-15

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה בשל מספר טענות מקדמיות שהעלו המשיבים. ראשית, העתירה לא כללה את ועדת הערר כצד הכרחי, דרישה לפי תקנה 6 לתקנות בתי המשפט המנהליים (סדרי דין). העותרים הפנו את עתירתם רק נגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אך היתר הבנייה המדובר נבחן גם על ידי ועדת הערר, ועל החלטותיה של האחרונה לא הוגש ערעור. שנית, חל שיהוי מופרז בהגשת העתירה. ההחלטה האחרונה של הוועדה המקומית היא מדצמבר 2014, אך העתירה הוגשה שנה לאחר מכן, בנובמבר 2015. ויתור זה על זכות הערעור, יחד עם השינויים שעשויים היו להתרחש בשטח עקב השיהוי, הובילו למסקנה כי מתקיימים יסודותיה הסובייקטיביים והאובייקטיביים של טענת השיהוי. בנוסף, העותרים לא פנו לבית המשפט בידיים נקיות, שכן הסתירו עובדות מהותיות. הליך מקביל באותו עניין התנהל בבית משפט השלום בחיפה, אשר הטיל ספק בהתנהלות העותרים. יתר על כן, גם לגופה של העתירה מצדיקים את דחייתה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה לזכויות קניין, שאינן בסמכותן של ועדות התכנון. ועדות אלה מוסמכות לשקול אך ורק שיקולים תכנוניים הנגזרים מחוק התכנון והבנייה. סכסוכים קנייניים צריכים להידון בבית משפט השלום או על ידי המפקח על המקרקעין. לפיכך, יש להתייחס לטענות העותרים בדבר "גזל זכויות" ולמחלוקות על חישוב שטחים בהליך המקביל המתנהל בבית משפט השלום. מטעמים אלה נדחתה העתירה. כן חויבו העותרים בהוצאות המשיבים, בסך 15,000 ₪.