ב"ל 2887/09

תקציר

התובע, שעבד בבניין ובתעשייה במשך קרוב לארבעה עשורים, חשף אותו לרעשים חזקים במשך רוב שעות השבוע, הגיש תביעה להכרה בליקוי השמיעה והטינטון שלו כנפגעי עבודה. התביעה נדחתה משום שהוגשה מחוץ לחלון הזמן של שנה בעקבות תיעוד הפגיעות. התובע טען כי היה על הנתבע לבחון האם הוא עומד בתנאים המהותיים להכרה הקבועים בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי ירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש לא תוכר כפגיעה בעבודה אלא בהתקיים תנאים ספציפיים, לרבות חשיפה לרעש מזיק בעבודה וירידה בכושר השמיעה של לפחות 20 דציבל בכל אוזן. בא כוח הנתבע עמד על כך שיש לדחות את התביעה בשל החמצת המועד האחרון וכן טען כי התובעת לא עמדה בתנאי סעיף 84א(ב)(3). השופט פסק לטובת התובע, וקיבל את טענתו בדבר פרשנות סעיף 84א. השופט קבע כי הנתבע שגה בכך שדחה את התביעה מבלי לבחון לגופה והאם התובע אכן עמד בתנאים המהותיים. התיק הוחזר לפקיד התביעות לצורך עריכת בדיקה לגופו של עניין, תוך התמקדות בשתי שאלות: א. האם התובע המשיך לעבוד בתנאי רעש מזיקים והאם ליקוי השמיעה שלו החמיר במהלך השנה שקדמה להגשת התביעה, וב. שאלת הטינטון. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לשני הצדדים ניתנו 30 יום לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.