עת"מ 13732-05-09

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה לעצור את סגירתם של שני בתי ספר קטנים בחיפה מכמה טעמים. ראשית, נקבע כי בתי הספר המדוברים הם בתי ספר ממלכתיים רשמיים, המתוקצבים ומתוחזקים במשותף על ידי המדינה והרשויות המקומיות, כאשר משרד החינוך מחזיק בסמכות לקבל החלטות על פתיחתם, סגירתם ומיזוגם. לאחר תהליך ממושך החליט מנהל המחוז במשרד החינוך לסגור את בתי הספר משיקולים תקציביים ופדגוגיים. המנהל שמע את עמדות כל הצדדים המעורבים ועיכב את מועד הסגירה למציאת פתרונות חלופיים, תוך שהוא מוכיח כי ההחלטה התקבלה בסבירות ובתום לב. בית המשפט הכיר בכך שאין הוא צריך להחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של גופי החינוך, במיוחד נוכח היעדר קבלת החלטות לקויה. זאת ועוד, טענות העותרים בדבר אפליה וסגירה שרירותית לא נתמכו בראיות ולא התייחסו לנסיבות הספציפיות של כל בית ספר. ההחלטה לסגור לא הייתה קשורה לחוק נהרי, וגם נהלי הרשויות המקומיות נמצאו תקינים. לבסוף, גם השיהוי בהגשת העתירה, שאפשר למשיבים לנקוט צעדים משמעותיים למימוש הסגר, מצדיק את דחייתה. ככלל, פסק הדין מדגיש את סבירות החלטת הסגירה ומעודד את העותרים לשתף פעולה עם הרשויות כדי להקל על התלמידים וההורים את המעבר.