עת"מ 66776-10-21

תקציר

העותר, שאחותו קיבלה מעמד עולה בישראל, ערער לרשות האוכלוסין וההגירה על דחיית בקשתו למעמד לפי חוק השבות על בסיס מוצאה היהודי של אמו. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי העותר לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בקביעת זכאותו. ההחלטה הראשונית של הרשות נעדרה הנמקה ראויה, תוך הפרת חובת ההסבר, אך הנימוקים שהוצגו בתגובת הרשות לעתירה הצביעו על כך שהחלטתה סבירה ועולה בקנה אחד עם חומר הראיות. לטענת הרשות, לא ניתן היה לאשר את מוצאה היהודי של אמה של העותרת בשל איחור בהכרה באבהות, ולכן נטל ההוכחה לא הוסר. בית המשפט הסכים כי העותרת לא הציגה ראיות מספיקות לביסוס חזקת הזכאות, במיוחד בהתחשב בהיעדר בדיקות גנטיות להוכחת האבהות הנטענת. יתר על כן, העותר לא יכול היה להסתמך על מעמדה המאושר של אחותו, שכן ייתכן שנבע מטעות של הרשות. פסק הדין הדגיש את החשיבות בכך שרשויות מנהליות יספקו הנמקה ברורה, במיוחד במקרים הנוגעים לזכויות אדם בסיסיות, אך לא נגבו הוצאות בשל התנהלות הרשות וחוסר הסבר. משמעות דחיית העתירה הייתה שצו המניעה הזמני נגד פעולות אכיפה בטל, אך העותר, אזרח אוקראיני, יכול היה להישאר בישראל תחת הגנה זמנית.