עת"מ 150-04-09

תקציר

המשיב טען כי העותר הסתיר מבית המשפט מידע חיוני ופעל בחוסר תום לב, בטענה כי חלקת הקרקע העומדת לדיון היא רכוש נטוש, דבר שאינו מדויק, שכן במקום נמצאים בית כנסת וגן ילדים. העותר גם הציג מצג שווא לגבי קרבתם של המתנגדים לחלקה. המשיב הוסיף וטען כי בקשתה של העותרת להקצאת מקרקעין אינה עומדת בדרישות משום שהעמותה הוקמה לפני פחות מחמש שנים. אמות המידה להקצאה אושרו ופורסמו כדין, וביטול קריטריון לעותרת יפגע בעקרון השוויון. הקריטריון סביר, שמטרתו לשמור על קרקע ציבורית ולהקצותה לטובת הציבור. בית-המשפט לא מצא ראיות לפגיעה בחופש הדת או לאפליה נגד העותר. מכיוון שקרקע ציבורית מוגבלת, יש לחלק אותה שווה בשווה, כאשר מספר הנהנים הוא גורם מכריע. החלטת המשיב לדחות את בקשת העותר הייתה סבירה ומבוססת על אמות מידה שנקבעו, ללא פגמים המצדיקים התערבות שיפוטית. כמו כן, הליך ההקצאה אינו מהווה הבטחה שלטונית להקצאת קרקעות. בנסיבות אלה, העתירה נדחית, הגם שהמשיבה מחויבת לדאוג לצרכים הדתיים של קהילות שונות בתחום שיפוטה. כל צד נושא בהוצאות המשפט שלו, והמשיב יפצה את העותר בגין הוצאות פרסום.