ע"א 5258/90

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הרכב הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח שני חוקים מרכזיים: חוק הנכים (תגמולים ושיקום) וחוק משפחות חיילים שנהרגו בקרב (תגמולים ושיקום). הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם ועדות אלה צריכות לכלול חברים המספקים שירותים בתשלום לקצין התגמול, שהוא לעתים קרובות צד להליך. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת המשיבים, בנימוק של ניגוד עניינים, והורה כי התיקים יידונו בהרכב אחר. פסיקה זו אושרה גם על ידי בית המשפט העליון. לפי בית המשפט העליון, הגורם המרכזי הקובע הוא מערכת היחסים בין החבר המדובר לבין הממונה על התגמול, היוצרת ניגוד עניינים ומעלה חשש למשוא פנים. זה חל לא רק על רופאים אלא גם על כל חבר אחר בוועדות אלה, ללא קשר למעמדם המקצועי. פסק הדין מבוסס על אמת המידה של האדם הסביר, שמטרתה להבטיח שהצדק ייעשה וייתפס. כמו כן, פסק הדין מדגיש את אחריותן של רשויות ציבוריות, ובפרט ועדות מעין שיפוטיות, לשמור על משוא פנים ולהימנע מניגודי עניינים. כל קושי מינהלי הנובע מפסיקה זו נחשב משני לצורך במערכת משפט עצמאית ובלתי משוחדת. לבסוף, פסק הדין מציין פסיקות קודמות בנושא ניגוד עניינים ומדגיש את הצורך לכבדו. ההחלטה מחזקת את עקרון היעדר משוא הפנים וכללי ניגוד העניינים של גופים מעין שיפוטיים, ואינה מותירה מקום לקשיים מינהליים כתירוץ.