עב"ל 96/03

תקציר

הערעור שבפני בית המשפט מתייחס למקרה בו ביקש המערער לבטל החלטה הדוחה את תביעתו למענק נכות לפי חוק הביטוח הלאומי בשל עיתוי בקשתו. המערער נפגע בתאונת דרכים בשנת 1990 אך הגיש בקשה לקביעת נכות רק בשנת 2000. חוק הביטוח הלאומי, שתוקן בשנת 1998, קובע כי יש להגיש תביעות בתוך 48 חודשים מיום תנאי הזכאות, כאשר על כל עיכוב חלים הפחתות. המערער טען כי הזכאות החלה כאשר הוועדה הרפואית בדקה את נכותו בשנת 2001 וטען כנגד תחולתו הרטרואקטיבית של החוק, אשר לטענתו הובילה ליחס בלתי הוגן. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת בית הדין האזורי והדגיש כי הפרשנות המשפטית ברורה והוראות המעבר יושמו כראוי. צוין כי זכאותו של המערער החלה טכנית בחודש מרץ 1990, ואיחור בהגשתו הביא לאי זכאותו לתשלום המענק בשל חלוף למעלה מ-10 שנים. החוק מחייב באופן עקבי הגשה בזמן כדי להקל על תשלומי הקצבאות, במטרה לתת מענה לצרכי הקיום השוטפים של התובעים תוך מניעת מקרים מלעודד בקשה מאוחרת להטבות. בית המשפט הגיע למסקנה כי התיקון לחוק אינו מהווה חקיקה רטרואקטיבית. חרף תקופת החסד בת ששת החודשים שהוצעה כדי ליישר קו עם עדכון החוק, הגשתו של המערער חרגה מתקופה זו, והביאה לדחיית הערעור ללא צווי הוצאות.