תלה"מ 51776-11-21

תקציר

המחלוקת בין בני הזוג המתגרשים נסובה סביב פרשנות הסכם הפשרה בדבר חלוקת זכויותיהם הפנסיוניות לאחר גירושיהם. הנתבעת טוענת כי יש לפרש את ההסכם כפשוטו, ולהגביל אותו רק לרכיבי הפנסיה. מנגד, טוענת התובעת כי היא כוללת את כל הזכויות הסוציאליות שנצברו במהלך נישואיהם, לרבות קופות גמל וחיסכון ללימודי השתלמות. השופט מצדד בתובע ומדגיש כי כוונת הצדדים צריכה להנחות את פרשנות ההסכם ביניהם. לשון ההסכם אינה נשמרת בקפדנות כאשר היא סותרת את חובת תום הלב ואת כוונתם האמיתית של הצדדים. במקרה זה, הנסיבות וכתבי הטענות הקודמים של הצדדים מצביעים על כך שהם התכוונו לכלול את כל הזכויות הסוציאליות שנצברו במהלך הנישואין, לרבות רכיבים פנסיוניים והוניים בקופות גמל. השופטת מדגישה כי זכויות אלו נחשבות בדרך כלל לרכוש משותף וכתוצאה ממאמציהם של שני בני הזוג. כדי להחריג כל חלק מזכויות אלה נדרשת אינדיקציה ברורה ומפורשת, אשר נעדרת במקרה זה. לפיכך, בית המשפט קובע כי יש לפרש את הסכם הפשרה כך שיכלול את כל הזכויות הסוציאליות, והצדדים ישתפו פעולה עם מומחה חשבונאי לקביעת החלוקה המתאימה. כמו כן, השופט מחליט שלא לפסוק הוצאות משפט למי מהצדדים לאור המחיקות וההסכמות שהושגו במהלך ההליך. לבסוף, ניתן לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.