ת"א 4951-08-17

תקציר

פסק דין זה עוסק בשלוש תביעות שהגישה דיאליט בע"מ נגד אברהם הרר, בנוגע לשני הסכמים שנחתמו בין דיאליט לבין חברה הודית, סחג'נאד טכנולוגיית לייזר. ההסכם הראשון היה הסכם הפצה, שבו התחייבה סהג'נאד שלא להתחרות במוצרי דיאלית. ההסכם השני היה על מכירת מכונות. דיאליט טענה כי הרר גרמה לסחג'נאד להפר את הסכם ההפצה בכך שמכרה לה מכונות ליטוש יהלומים וחלקי חילוף, תוך שהיא מודעת לחובותיה של סחאג'נאד. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את כל שלוש התביעות שהגישה דיאלית, וכן דחה את התביעות שכנגד שהגישה הרר. דיאליט ערערה לבית המשפט העליון, שדחה את הערעור על הטענות השנייה והשלישית. עם זאת, ביחס לתביעה הראשונה קבע ערכאת הערעור כי הרר אכן גרם להפרת חוזה והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לבירור משלים בסוגיית הפיצויים. שופט בית המשפט המחוזי, בנימין ארנין, קבע כי דיאליט לא הצליחה להוכיח נזק כספי כלשהו שנבע מהאירועים הבלתי מכומתים להם טענה, ולכן דחה את כל הטענות בנוגע לאירועים אלה. כמו כן הוטל על דיאליט לבחור בין הגשת תביעה להתחשבנות חשבונאית לבין תביעת נזיקין בגין האירועים המכומתים, שכן טענות אלה סותרות זו את זו. מאחר שפסק הדין של ערכאת הערעור הורה לבית המשפט המחוזי לבחון את סוגיית הפיצויים, ובסיכומיו המשלימים של דיאליט דרש פיצויים כספיים, קבע השופט כי דיאליט אינה זכאית לצו למתן חשבונות. באשר לאירועים הראשון, השני והשלישי, קבע השופט כי לדיאלית אכן נגרם נזק כספי, אך לא הצליחה להוכיח את גובה הנזק שנגרם בפועל. לפיכך החליטה השופטת לאמוד את הנזק שנגרם, על סמך הראיות הקיימות. השופט קבע כי הנזק של דיאלית ממכירת המכונות הסתכם ב-1,700 דולר למכונה, והנזק ממכירת חלקי חילוף הסתכם ב-777 דולר. הרר חויב לשלם לדיאלית סך כולל של 24,577 דולר, שהומרו לשקלים לפי השער היציג שפורסם לאחרונה על ידי בנק ישראל לפני מועד פסק הדין. דיאליט זכתה בשכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 25,000 ₪. הסכום השקלי הנובע מפסק הדין ישולם בתוך 30 יום, אחרת יתווספו הפרשי ריבית והצמדה.