ת"א 31999-12-19

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב סדרת כתבות שפורסמו בעיתון מקומי, אשר מתחו ביקורת על התובע, ראש מועצה, על סגנון הניהול שלו והתנהלותו בתפקידו הציבורי. הכתבות ייחסו לתובע נושאים שונים, לרבות התנהלות בעייתית בניהול המועצה, העסקה לא תקינה והאצלת סמכויות לעוזרו האישי, כפיפות לפקודיו, התנהגות פוגענית כלפי יריביו הפוליטיים וקבלת כספים מהמועצה שלא כדין. השופטת פתחה בקביעת המסגרת המשפטית לבחינת תביעות לשון הרע נגד אישי ציבור, תוך הדגשת חשיבותם של חופש הביטוי והעיתונות, במיוחד כאשר מדובר בביקורת על נבחרי ציבור. השופט הסביר כי על בית המשפט לאזן בין זכותו של איש ציבור לשם טוב לבין האינטרס להגן על חופש הביטוי, שהוא משמעותי במיוחד במשטר דמוקרטי. לאחר מכן פנה השופט לפרש כל פרסום שצוטט על ידי התובע. נקבע כי חלק מההתבטאויות, כגון אלה הנוגעות לעוזר התובע ולסגנון הניהול שלו, עשויות להיתפס כלשון הרע על ידי הציבור. עם זאת, השופטת ציינה כי יש לבחון את הכותרות והפרסומים בהקשר של הכתבות והאינטרס הציבורי שהן משרתות. השופט התייחס להגנות העומדות בפני הנאשמים, לרבות הבעת הדעה ואמיתות הפרסום. נקבע כי הנתבעים הצליחו להוכיח כי פרסומיהם התבססו על עובדות ונפלו בגדר הגנות אלה. השופטת הדגישה במיוחד כי מעמדו של התובע כאיש ציבור מחייב אותו לקבל ביקורת קשה, במיוחד כאשר היא מבוססת על מידע עובדתי נכון. בנוסף, מתחה השופטת ביקורת על גישתה של התובעת לבחור ביטויים שונים מתוך מאמרים שונים תוך התעלמות מהקשרם. השופט מצא כי שיטת תביעה זו אינה מספקת ואינה מספיקה להוכחת לשון הרע. השופט הזכיר גם הליכים קודמים שבהם היו מעורבים התובע והעיתון המקומי, והצביע על דפוס של תביעות בגין לשון הרע, שלדעת השופט מהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי. בסופו של דבר דחתה השופטת את התביעה, פסקה לטובת הנתבעים והורתה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪. ההחלטה התקבלה על יסוד הקביעה כי פרסומי הנתבעים חוסים תחת ההגנות של חופש הביטוי, הבעת דעה ואמת בפרסום. השופט עודד את התובע לחשוב על גישתו לביקורת ולהימנע משימוש בתביעות לשון הרע כדי להתמודד עם שיח ציבורי לגיטימי.