עת"מ 6760-06-17

תקציר

העותר, שהגיש בקשה למרכז ההשקעות בשנת 2001 להחיל הליך שחיקה על אחת מתכניותיו, תכנית 539, שאושרה בשנת 1993 ונכנסה לתוקף בשנת 1994, התלונן על החלטת מרכז ההשקעות בשנת 2011 לדחות את הבקשה האמורה. הבקשה נותרה ללא מענה במשך כעשרה חודשים, שבמהלכם מדיניות מרכז ההשקעות הייתה לאשר בקשות אלה רטרואקטיבית משנת המס 1996, מבלי להגביל את האישור לתוכניות שהפעלתן החלה בשנת 1996 ואילך. בעקבות שינוי במדיניות הפרשנית של מרכז ההשקעות, נדחתה בקשת העותר. העותרים ערערו על החלטה זו בשנת 2017, וטענו כי אין להחיל את שינוי המדיניות רטרואקטיבית על בקשתם, שהוגשה טרם שינוי המדיניות. בית המשפט מצא כי היה שיהוי בלתי מוצדק ובלתי סביר מצד מרכז ההשקעות בטיפול בבקשת העותר, שהביא לכך שהבקשה נותרה ללא מענה במשך עשרה חודשים, עד לשינוי המדיניות. בית המשפט פסק לטובת העותרת והורה למרכז ההשקעות לאשר את הבקשה כפי שהייתה מאושרת לפני שינוי המדיניות, ובלבד שהתכנית עומדת ביתר תנאי ההליך. המשיבים חויבו לשלם לעותר שכר טרחת עורך דינו של העותר, שהסתכם ב-20,000 ₪.