ע"א 5179/11

תקציר

התיק סובב סביב תביעת פיצויים שהגיש מערער שנורה ונפצע בטול כרם בשנת 2004. המערער טען כי הוא עובר אורח תמים, אך בית המשפט דחה גרסה זו ומצא כי השתתף באופן פעיל באלימות, יידה אבנים ונעמד ליד פלסטיני שעמד להשליך בקבוק תבערה לעבר נגמ"ש צה"ל. בית המשפט קבע כי החיילים בנגמ"ש היו במצב של סכנת חיים, עמדו בפני יידוי אבנים ופצצות בנזין שגרמו לשריפות בתוך הנגמ"ש. הירי שפצע את המערער נקבע במסגרת פעולה מלחמתית והתביעה נדחתה. המערער ערער על החלטה זו, אך הערעור התבסס בעיקרו על קביעות עובדתיות שערכאת הערעור אינה יכולה להתערב בהן. בית המשפט מצא את טענות המערער בלתי מבוססות, במיוחד בכל הנוגע למהימנות עדויות החיילים ולרשלנות הנטענת של הכוח. גם בקשותיו של המערער לקבל את שמותיהם המלאים של החיילים נדחו, שכן בית המשפט לא ראה תועלת בחשיפת השמות וחשש להפחדה אפשרית של העדים. גם ההחלטה למחוק את שמות המשפחה של החיילים הייתה מוצדקת, שכן המידע אינו רלוונטי ועלול לפגוע בחיילים במציאות הרגישה של הסכסוך. ככלל, הערעור נדחה, תוך שמירה על פסק הדין המקורי.