בר"ע 2285/05

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך בין סוכני נדל"ן (המבקשים) לבין לקוחותיהם, המשיבים, על דמי תיווך שלא שולמו. המבקשים התקשרו עם המשיבים בהסכם, לפיו נקבעה תקופת בלעדיות של 90 יום במהלכה יספקו המבקשים שירותי תיווך אך ורק למכירת דירת המשיבים. סעיף 2 להסכם הבטיח למבקשים דמי תיווך, בין אם הדירה נמכרה במאמציהם ובין אם לאו. בית המשפט לתביעות קטנות דחה תחילה את תביעת המבקשים לשכר טרחה, מה שהוביל לערעור. החלטת בית המשפט התבססה על סעיף 4 להסכם הבלעדיות, שנקבע כבטל בשל סתירתו לסעיף 14(ד) לחוק המתווכים. עם זאת, ערכאת הערעור פסקה לטובת המבקשים. נקבע כי המבקשים ניסו בשקדנות למצוא קונה לדירה וביצעו פעולות שיווקיות כהגדרתן בחוק המתווכים, לרבות פרסום הנכס בעיתון יומי והבאת רוכשים פוטנציאליים לצפות בדירה. משכך, על פי החוק, חזקה על המבקשים כי הם היו הגורם היעיל למכירה, למרות שהדירה נמכרה באמצעים אחרים. הערעור התקבל, והמשיבים חויבו לשלם למבקשים את דמי התיווך המוסכמים, בצירוף 3,000 ₪ נוספים בתוספת מע"מ הוצאות. פסק דין זה מכיר בתוקפם של הסכמי בלעדיות במקרקעין ומאשר כי סוכנים הממלאים את התחייבויותיהם על פי הסכמים אלה זכאים לשכר טרחתם, גם אם המכירה אינה מיוחסת במישרין למאמציהם.