עת"מ 42263-03-16

תקציר

העותרת, עיריית בת ים, הגישה עתירה מנהלית נגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב, שאישרה תכנית לעיר תל אביב. בעתירה נטען כי התכנית תגרום נזק כבד לעיר בת ים בכך שתאפשר שטחי בנייה רחבי היקף לתעסוקה, שרובם ממוקמים מדרום לעיר, גובלים בבת ים, ובכך תאפיל על אפשרויות הפיתוח של העיר באזור זה. העירייה ביקשה מבית המשפט להורות על שינוי התוכנית או לחילופין לדחות את אישורה עד לקבלת החלטה מערכתית בדבר מצוקת העיר וחלוקת ההכנסות בינה לבין הערים השכנות. המשיבים, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, משרד הפנים והערים תל אביב וחולון, טענו כי העתירה היא ניסיון לחזור על טענות שכבר הועלו בפני מוסדות התכנון והדגישו כי מאבקה של העירייה נובע משטחה הגיאוגרפי המצומצם ומקשיים כלכליים בשל חלוקת הכנסות ועיוותים היסטוריים בחלוקת הקרקעות בגוש דן. הם הדגישו כי התכנית תואמת את תוכנית המתאר הארצית, ששקלה שיקולים חברתיים וכלכליים רחבים, וכי היא אף לקחה בחשבון שיקולים של צדק חלוקתי באמצעות חיזוק אזור הדרום של תל אביב. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי העותרת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה כי התכנית תפגע בעיר בת ים. עוד נמצא כי תכנית המתאר הארצית, עליה התבססה התכנית נשוא הערעור, הייתה עדכנית ולא עברה שינויים מהותיים כנטען על ידי העותר. זאת ועוד, הגדרת שטח מסוים כ"תכנון עתידי" בתכנית המערערת לא סתרה את תכנית המתאר הארצית. בית המשפט הדגיש כי על מוסדות התכנון לשקול את כל הגורמים הרלוונטיים, אך במקרה זה העותרת לא סיפקה כל תשתית עובדתית לטענותיה, ולכן לא הייתה סיבה להורות על דיווח או לעכב את אישור התכנית. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותרת לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ₪, בהתחשב במצבה הכלכלי.