ס"ע 58742-05-16

תקציר

התובע, עובד שעתי של הנתבעת, תבע הפרשי שכר שונים וזכויות סוציאליות. בית המשפט קבע כי היחסים בין הצדדים נקבעו על ידי הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין המדינה להסתדרות, שנכנס לתוקף בספטמבר 2013. בית הדין מצא כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה מוקדמת על תנאי העסקתו, אך מאחר שהתובע החל לעבוד לפני תיקון החוק הרלוונטי, נדחתה תביעתו לפיצויים בגין זה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת לא שילמה לתובע עבור ימי גיבוש, והורה לנתבעת לשלם את הסכום הנתבע בסך 952 ₪. בית המשפט חישב את זכאותה של התובעת לדמי הבראה, שי לחג ודמי חגים, ומצא כי הנתבעת שילמה לתובע בחסר. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המחושבים, שכללו 1,947 ₪ עבור דמי חגים ו-442 ₪ עבור פדיון חופשות. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת לא מימשה את מלוא ימי החופשה של התובעת, והורה לנתבעת לשלם בגין כך 440 ₪. התובע תבע גם החזר הוצאות נסיעה, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוצאותיו. לבסוף, בית המשפט מצא כי התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 2,254 ₪, והורה לנתבעת לשלם סכום זה, יחד עם יתר הסכומים שצוינו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע, אשר הוערכו ב-2,500 ₪.