ב"ל 18930-04-20

תקציר

התובע, עובד חברת החשמל, תבע את מעסיקו בטענה כי הפגם ביד (CTS) נגרם כתוצאה מעבודתו. כדי לתמוך בטענתו, הוא השתמש בתיאוריית המיקרוטראומה, וטען כי עבודתו כללה תנועות חוזרות ונשנות שגרמו לפציעה. הנתבע, לעומת זאת, חלק על קשר סיבתי זה. בית המשפט בחן האם התובע ביסס תשתית עובדתית ליישום תיאוריית המיקרוטראומה. עבודתה של התובעת כללה שני סוגים עיקריים של פעולות: שימוש במכשירים רוטטים וביצוע פעולות ללא ציוד חשמלי, אשר דרשו תנועות שונות של הידיים וכפות הידיים. בית המשפט שקל בכובד ראש את הערכות התובע לגבי הזמן שהושקע בפעילויות אלה, ומצא כי הן מוגזמות ואינן משקפות את הזמן שהושקע בפועל. בית המשפט שקל גם את אופי התנועות, והגיע למסקנה כי הן אינן זהות או דומות מספיק כדי להיחשב כרצף של תנועות חוזרות. בנוסף, התובעת לא הצליחה להוכיח כי תנועות אלו בוצעו לאורך תקופה או פרקי זמן משמעותיים, כנדרש בפסיקה. בית המשפט הוסיף ובחן את התביעה במסגרת מחלת מקצוע, כפי שהוזכרה בכתב התביעה. עם זאת, התובע לא הביא ראיות מספיקות לקיום התנאים המפורטים בתקנות הרלוונטיות למחלת מקצוע. לגופו של עניין, הוא לא הוכיח כי עבודתו כללה תנועות מונוטוניות ומתמשכות כנדרש בתקנות למחלות מקצוע. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא ביסס תשתית עובדתית מספקת לא לתיאוריית המיקרוטראומה ולא לטענה בדבר מחלת מקצוע. לפיכך, תביעתו לפיצויים נדחתה. פסק הדין ניתן ללא צו להוצאות, בהתחשב באופי הביטוח הלאומי של התיק, והתובע קיבל הודעה על זכותו לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.