ע"פ 290/73

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור של נהג אוטובוס שהורשע בכך שלא נכנע להולכי רגל במעבר חצייה והוביל לתאונה. פסיקת בית המשפט העליון ביטלה את ההרשעה. הטענה המרכזית הייתה כי נהג האוטובוס אינו אשם בעבירה שכן לא היו הולכי רגל שחצו בפועל את הכביש – מרכיב מהותי באישום. פירוש תקנת התנועה כעצירה להולכי רגל פוטנציאליים יהיה בלתי מעשי ומסוכן, ולמעשה ישתק את התנועה. יתר על כן, תכנון הרמזור, עם משך אור צהוב קצר מאוד, העמיד את הנהג במצב קשה, ויצר מלכודת שנהגים סבירים לא יכלו לצפות. השופטים מתחו ביקורת על היעדר אורות מהבהבים שיזהירו נהגים והדגישו כי נהגים המתקרבים לצומת אינם צפויים לעקוב אחר הזמן שנותר לאור ירוק. הדגש היה גם על הציפיות הסבירות של הנהג לגבי מעבר חצייה, במיוחד כאשר במעבר החצייה היה אור אדום להולכי רגל. הנערה שנפגעה לא נראתה כמי שהייתה במעבר החציה לפני כן, ופציעתה נגרמה כתוצאה מהתקרבות סבירה וזהירה של הנהג. בסך הכל, פסק הדין זיכה את הנהג, והדגיש את התכנון הלקוי של הרמזור ואת הציפיות הלא ריאליות של נהגים במצבים כאלה. פסק הדין נועד להבהיר את חובות הנהגים בצמתים ובמעברי חצייה, ולקדם את הבטיחות בדרכים.