ע"ז 43220/09

תקציר

פסק הדין דן בבקשה לצו קיום צוואה בנוגע לצוואה שהותירה גב' ז. ש. עם פטירתה, ובהתנגדות שהעלה בעלה של המנוחה, מר מ. ש. הצוואה, מיום 17.7.09, מותירה את מלוא עזבונה של גב' ש' לשנים עשר אחיה, למעט בעלה לחלוטין. מר ש' טוען כי יש להכריז על הצוואה כפסולה מכמה טעמים: ראשית, מצבה הפיזי והנפשי הקשה של גב' ש' בעת חתימת הצוואה לא אפשר לה להבין את טיבה ולא לבטא את רצונה החופשי. שנית, גב' ס' הושפעה באופן לא הוגן מאחיה ואחיותיה. לבסוף, האחים שנהנו מהצוואה היו מעורבים באופן לא ראוי בעריכתה. התובע, מר נ. ב. י., אחד משנים עשר הנהנים והמבקש לצו קיום הצוואה, טוען אחרת, וטוען לצלילות מחשבתית ולעצמאות של גב' ש' בעת עריכת הצוואה. הראיה העיקרית שנדונה היא חוות דעת מומחה לאחר המוות שהציג מר ש', המסקנה כי גב' ש' לא הייתה כשירה לערוך צוואה בשל מצבה הפיזי והנפשי הירוד. התובעת מעלה מספר השגות על חוות דעת זו, בטענה כי היא מבוססת על עדות שמיעה, וכי המומחית, פסיכיאטר, אינה מוסמכת דיה ליתן חוות דעת כזו במקרה זה, שכן היא חורגת מתחום מומחיותה. עם זאת, השופטת קובעת כי היעדר התנגדות למינוי המומחית בעת מינויה, כמו גם הסברה של המומחית כי הערכת התפקוד הקוגניטיבי הייתה בתחום מומחיותה, משמעה שחוות הדעת קבילה. עם זאת, השופט מעדיף את עדויותיהם של אנשים שהכירו את המנוח, לרבות עורך הדין שניסח את הצוואה ועדים נוספים, על פני חוות דעת המומחה, בשל ניסיונם ממקור ראשון והעקביות ההגיונית של עדויותיהם. באשר לטענה להשפעה בלתי הוגנת, מציינת השופטת כי בעוד שגב' ש' הייתה תלויה באחיה לטיפול בימים שקדמו לעריכת הצוואה, אין כל ראיה לניצול על ידם, מה גם שתנאי הצוואה נותרו תואמים את הצוואה הקודמת של המנוחה, שנערכה שנים קודם לכן כאשר לא חשה ברע פיזית. השופט מדגיש כי השפעה לבדה אינה מספיקה כדי לפסול צוואה; אלא, חייב להיות אלמנט של חוסר הגינות, שאינו קיים במקרה זה. אשר על כן, ההתנגדות לקיום הצוואה נדחית, וצו קיום הצוואה ניתן, מה שמאפשר לצוואה מיום 17.7.09 לעמוד. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ומיום 31/10/2011.