תא"מ 27926-12-20

תקציר

השופט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתם כי הנתבע רימה אותם או כי באופניים שרכשו מהנתבע היו פגמים כלשהם המכוסים על פי תנאי חוק המכר. התובע טען כי האופניים שרכשו אינם מתאימים לשימושם המיועד, וכי נפלו בהם פגמים מרובים כתוצאה מהתקנה לקויה. עם זאת, השופטת מצאה כי התובעת לא בדקה את האופניים ולא הודיעה לנתבעת על אי התאמות בתוך פרק הזמן הנדרש בחוק, וכי הודעת הדואר האלקטרוני המשבחת את האופניים ששלחה התובעת לנתבעת זמן קצר לאחר רכישתם מערערת את טענתם כי המוצר פגום. כמו כן, השופטת ציינה כי התובעת לא הציגה כל עדות מומחה או חוות דעת מקצועיות התומכות בטענתה כי היו פגמים באופניים, וכי כל הפגמים שנמצאו נבעו ככל הנראה מבלאי משימוש או מהרכבה לא נכונה על ידי צד שלישי לאחר מסירת האופניים לתובע. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא הטעתה את התובע באשר ליכולות האופניים, וכי החלטת התובע לרכוש את האופניים לא הושפעה ממצגים כלשהם של הנתבעת. באשר לאחריות לכל הפגמים שנמצאו באופניים, קבעה השופטת כי בעוד שגם היצרן וגם הנתבע חולקים אחריות למוצר פגום, אחריות היצרן כבדה משמעותית מזו של הנתבעת, שחלקה במכירה תואר כ"שולי למדי, כמעט מקרי". השופט מתח ביקורת על כך שהתובע לא חשף הסכם פשרה שנעשה עם היצרן, וקבע כי התובע מנסה להשיג יתרון בלתי הוגן במשפט. הם פסקו כי גם אם התובע הצליח להוכיח כי המוצר פגום – מה שלא קרה לו – יש לחייב את הנתבעת רק ב-10% לכל היותר מכל החיובים הקשורים לפגם. בסופו של דבר דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.