ע"ע 235/08

תקציר

ערעור זה הוגש על ידי תנובה, אגודה שיתופית המייצרת ומשווקת חלב ומוצריו, כנגד פסק דינו של בית המשפט האזורי בתל אביב. המשיבים הם מפיצי חלב ומוצרי חלב המפיצים את מוצרי תנובה באמצעות המשאיות שלהם. המפיצים טוענים כי תנובה לא החילה עליהם את תנאי ההסכם הקיבוצי משנת 1990, שהעניק לעובדים מסוימים תוספת שכר. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל חלקית את טענת המפיץ, וקבע כי אי החלת תנאי ההסכם על ידי תנובה מהווה אפליה. תנובה ערערה על החלטת בית הדין האזורי וטענה כי תביעת המפיצים חוסה תחת חוק ההתיישנות וכי הם אינם צד להליך הבוררות שהוביל להסכם הקיבוצי. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את ערעורה של תנובה. בית המשפט קבע כי טענת המפיצים, המבוססת על פסק הבוררות, אינה מיושנת שכן היא נובעת מזכות חדשה שנוצרה על ידי פסק הבוררות עצמו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי עקרון תום הלב ודוקטרינת השתק החברה מצדיקים את החלת פסק הבורר על המפיצים, שלא היו צד לבוררות המקורית. בית הדין הדגיש כי תנובה לא הוכיחה הבדלים רלוונטיים בין המפיצים לבין העובדים שנהנו מפסק הבוררות, למעט אי הצטרפותם של המפיצים לתביעה המקורית. היא הגיעה למסקנה כי יש לתקן את האפליה בין שתי קבוצות עובדים אלה באמצעות החלת תנאי המענק גם על המפיצים. לבסוף, הדגיש בית הדין כי מערכות העסקה המבוססות על הסכמים קיבוציים מחייבות שמירה על עקרון תום הלב, ולכן על תנובה לקיים את ההסדר הקיבוצי ולהחילו, באופן שוויוני, על כלל המחלקים. תנובה חויבה לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המפיצים.